אהרן הי' חולה חולת אהבה, ולכן הוצרך לב' זירוזים. "אל תאכל צונן" הוא משל ל"ואל יבוא בכל עת" – אפילו באם הוא מקריב קרבנות. ו"אל תשכב בטחב" הוא משל ל"בזאת וגו'", שגם ביום הכיפורים אינו יכול להיכנס לקודש הקדשים "לשכב" במקום קדוש, אם אינו מביא את הקרבנות.
רש"י מפרש שהחידוש הוא ש"עשה כסדר הזה" – כסדר שביאר רש"י ולא כסדר המפורש בכתוב. אך לפי"ז קצת קשה הלשון "כאשר צוה את משה", (שהרי אהרן לא עשה כפי סדר הכתובים), ולכן מביא עוד חידוש "שלא היה לובשן לגדולתו", שעיקר ההדגשה בפסוק אינו "כאשר" אלא "צוה" – "כמקיים גזרת מלך".
ביאור בדברי הזהר (ח"ג קמה, ב) דכהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה / שקו"ט בגדר הלאו דאשת איש וחלותו על האשה.
פה נאמר "אני ה'" לפני הציווי, ולכן מפרש רש"י "מעתה קבלו גזרותי" -גם הגזירות שלמעלה מטו"ד. ונאמר כאן (ולא בסמיכות למ"ת) כי איסור עריות הוא חמור ביותר שהרי בבועל נכרית הוא מסיר את בנו מה'.
ברמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ג: א) "אחרי שהקריב קרבנו". ב) "עבודתו מחנכתו"; בתפילת כהן גדול - שחונה גשומה / טעם שלא נזכר סדר נשיאת כפים בעבודת כה"ג / ברמב"ם הל' פסוה"מ פ"א הט"ו (בדין שחטה והיא כולה בפנים ואח"כ הוציאה רגלה לחוץ) / פירוש "פקוח נפש" שבתניא פכ"ד / פירוש מארז"ל "אם ברור לך כאחותך שהיא אסור לך אומרהו" / בענין אימוץ ילדים / בלקו"ת אחרי - בכל פרק במשנה נזכר רשב"י.
זה שהכהן גדול צריך להיות נשוי אינו מצד יום הכיפורים אלא שהוא השלימות דכהן גדול. וזהו הקשר לסיום המסכת, שבה מבואר שהטהרה אינו מצד פעולת יום הכיפורים אלא מצד מעלת בנ"י – "אשריכם ישראל". (ש"וזרקתי גו'" לא קאי על יוהכ"פ, אלא על הגאולה, אך מביא גם את הפסוק "מקוה ישראל ה'", שאינו מדבר על זמן מיוחד).
בסיום מסכת יומא מדובר בב' אופני טהרה: (א) ע"י טבילה – תשובה מיראה. (ב): ע"י הזאה - תשובה מאהבה, בחי' "זדונות נעשו לו כזכיות". הרואה קרי ביו"כ, שהו"ע שבא מלמעלה, כדי שעל ידי זה ידאג כל השנה כולה – עבודת התשובה, ויהי' הוספה ברוחניות וגם בגשמיות.
עיקר הוידוי הוא מכאן ולהבא, ולכן עיקר הוידוי הוא "חטאתי" שאינו מדגיש את גודל החטא, כי העיקר הוא מכאן ולהבא ולא החרטה על העבר שנעשה על ידי ההדגשה דחומר החטא. והנה, מבואר בקבלה שד' חילוקי כפרה הם נגד ד' עולמות. וראב"ע מונה רק ג', שאינו מונה את אצי' או את עשי'.
טעם קדימת פ' אחרי (בדין כה"ג ביום כיפור) לפ' אמור (בדיני כהנים בכל יום), וההוראה לענין מעלת מוסד אהלי תורה / ההבהלה בקס"ד ללמוד בקולג', בפרט לשליח אדמו"ר / שלילת הסברא דלימוד באוניברסיטה בשביל הסתדרות גשמית / ביאור במ"ש בתניא פכ"ד דזה שפקוח נפש דוחה שאר עבירות וגם יעבור ואל יהרג הוא גזירת הכתוב.
"כתונת בד גו'" נאמר דוקא לאחרי ב"זאת יבוא אהרן אל הקודש", ללמד שדוקא העבודות הנעשות בקודש – בפנים – היו בבגדי לבן. להרמב"ם היו ג' מיני בגדי כהונה: כה"ג, כהן הדיוט, ובגדי לבן דיוה"כ. משא"כ לרש"י היו רק ב' מינים דבגדי כהונה, דבגדי לבן דיוה"כ הם בגדי כהן הדיוט.
ג' ענינים שרש"י אומר בסיום הסדרה מקבילים לג' פרטים דלעיל ב"אני ה' אלוקיכם" דלעיל: (א) השלילה ד"דעו מי אלוקיכם" הוא "אתם נפסלים מאחרי". (ב) והשלילה ד"נאמן לשלם שכר", הוא "מה הנאה יש לי בכם". (ג) והשלילה ד"דיין להיפרע", הוא "אתם מתחייבים כלי'".
דין חולה הצריך לאכול ביום כיפור / אי הזכרת לחם הפנים בפיוטי העובדה יש בה משום ונשלמה פרים שפתינו / קבלת ברכת ה' ע"י המצוות, "וחי בהם" / מצוה לבקש על אריכות ימים ולא לחשוב על ההיפך ח"ו / ביטול "שרות לאומי" לבנות בארץ הקודש / ביאור בדברי הרמב"ן ס"פ אחרי ע"ד ג' ענינים בכרת וההתאמה עם מ"ש אדה"ז באגה"ת פ"ד; שקו"ט בפרש"י לש"ס (קדושין מ, א ד"ה אמר) - "הבועל ארמית ראוי למאכל טמא".
הפסק של שניים וחצי סדרות בין מיתת שני בני אהרן להציווי ד"ואל יבוא" הוא כדי לרמז שגם בעל עס' יכול להיות בתנועה ד"שוב", שהרי ניתן לאדם הכח להבדיל בין הטמא ובין הטהור, לברר את העולם, ואם כן יכול להיות ב"שוב" ולא יפול למטה.
השעיר מכפר על העבירה – החפצא, ויוה"כ מכפר על הגברא. ולכן בנוגע לשעיר - לחפצא - ישנה חילוק בין העבירות, כי הכפרה היא על החפצא של החטא. ביוה"כ מתגלה עצם הנפש, ולכן אין צריך לכפר על החטא – כמו שעיר המשתלח – אלא מלכתחילה אין שייך פגם – "לפני הוי' תטהרו".
צריך לדחות את השבת בשביל פיקוח נפש גם מצד ענינו של שבת, שאין זה חילול שבת אלא קיום השבת, שהרי שבת היא "אות היא ביני וביניכם", ואם כן צריך שיהיה איש ישראל כדי שיהי' אות בין ה' ובין בני ישראל, ולכן השבת עצמה דורשת להציל את הנפש.
הקשר ד"כיסוי הדם" לעבודת ערב יום כיפור / עיקר העזרה לארה"ק היא ע"י חיזוק התומ"צ שם, כי ארץ ישראל אינה סובלת חטאים.
הקירוב של שני בני אהרן לאלוקות היה באופן שהיו קשורים עם ה' ולא היו מציאות בפני עצמם, וזהו שעל ידי מיתתם נתקדש הבית, כי נתגלה שלא רק שהששכינה מתייחדת בעצם גוף הבית.
כמו שהתחלת העבודה הוא שמפרישין את הכה"ג מביתו, כך סיום העבודה הוא כשמלווין אותו לביתו. ולכן היו"ט שהיה עושה שייכת לעבודה בשליחות כל ישראל. מיד כשמסיים את העבודה דיוה"כ - פרישות מהעולם - הולך לביתו כדי להביא את הקדושה מקדש הקדשים לביתו.
אימוץ ילדים / בגדר בן הנדה / אם הלאו "ואל אשת עמיתך גו'" חל על האשה.
(א) "והצילנו מלמשש בחושך" - הו"ע דברים האסורים. (ב) "נר לישר המעקשים" - הוא ענין המצות שהם מכשירים את עניני הרשות (ע"ד שחיטה). (ג) "ואור להורות נתיבות היושר", הו"ע המצוות שתכליתן הוא המשכת קדושה בעצם על האדם. ג' ענינים אלו מודגשים במצות כיסוי הדם.
הקישוים באימוץ ילדים מצד איסור יחוד וכו' / ההבדל בין אימוץ ילדים ונישואין עם אשה בת בנים.