ברש"י (טז, ד): "כתונת בד וגו': מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ שיש בהם זהב לפי שאין קטיגור נעשה סניגור אלא בד' ככהן הדיוט וכולן של בוץ". 

לכאורה אינו מובן, דהלשון "מגיד" משמיענו שישנו חידוש על הנאמר בפירוש בכתוב, ולכאורה בנדון זה אין כל חידוש? ומהו הביאור באריכות לשון רש"י "ד' ככהן הדיוט וכולן גו'", הרי מפורש בכתוב שהם ד'?

והביאור: הקושי שרש"י בא לתרץ הוא מדוע נאמר "כתונת בד גו'" כאן, באמצע הענין, ולא בהתחלת או בסיום הענין? ולכאורה מזה משמע שהיה לובש בגדי לבן רק בשביל הנאמר בפסוק הקודם "פר בן בקר לחטת ואיל לעולה". ולהוציא מקא סלקא דעתך זו אומר רש"י "מגיד כו' שאינו משמש לפנים כו'", שהכהן גדול לובש בגדי לבן רק בעבודת הפנים או בעבודות שלצורך פנים (משא"כ כשהקריב את האיל לעולה הנאמר בפסוק הקודם, כי האיל נעשה בחוץ). וזהו הטעם ש"כתונת בד גו'" לא נאמר בהתחלת הענין אלא לאחרי ב"זאת יבוא אהרן אל הקודש", ללמד שדוקא העבודות הנעשות בקודש – בפנים – היו בבגדי לבן. 

אך לכאורה אין זה "לכבוד ולתפארת", כי אין לו את הח' בגדים? ועל זה אומר רש"י שהוא "ככהן הדיוט, וכולן של בוץ" (דלא לבש את האבנט של הכהן גדול שהיה משש משזר, תכלת וארגמן כו'), ואם כן הוא כמו הכהן הדיוט שהיה יכול לעבוד בבגדים אלו. 

ויש לומר שזהו חילוק בין שיטת הרמב"ם ושיטת רש"י, דהרמב"ם סובר שהיו ג' מיני בגדי כהונה, כה"ג, כוהן הדיוט, ובגדי לבן דיום הכיפורים. משא"כ רש"י סובר שהיו רק ב' מינים דבגדי כהונה, דבגדי לבן דיום הכיפורים הם בגדי כהן הדיוט. 

וההוראה: כשאדם רוצה להתקרב לפני ה' כדי לפעול כפרה עבורו ועבור אחרים, צריך לבוא בפנים – בפנימיות הנפש, ולהסיר את הבגדים שהן לכבוד ולתפארת שלו, וללבוש בגדי בוץ – שיאיר בו הפשיטות.