ברש"י (טז, לד) "ויעש כאשר צוה ה' וגו': כשהגיע יום הכיפורים עשה כסדר הזה, ולהגיד שבחו של אהרן שלא הי' לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזירת מלך".

צריך להבין מדוע הובאו ב' ענינים אלו, הזמן ד"ויעש" והחידוש ד"ויעש", בדיבור המתחיל אחד? ומהו ההכרח שהכתוב בא לפרש שני ענינים - הזמן והחידוש - ולא רק אחד מהם? 

והביאור: ישנה קא סלקא דעתך שהפירוש "ויעש" הוא בזמן הציווי – בסמיכות לראש חודש ניסן – ופירוש "ויעש" הוא שאהרן קיבל על עצמו לעשות - ומעלה עליו הכתוב כאילו עשה – על דרך הפירוש בפרשת בא ("ויעשו: מכיון שקיבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו"). ורש"י אומר שאי אפשר לפרש כן, משום שחידוש זה, שההחלטה לקיים נחשב כמו הקיום, כבר נאמר בפרשת בא. 

ולכן מפרש רש"י ש"ויעש" פירושו כשהגיע יום הכיפורים. והתלמיד מקשה מהו החידוש ב"ויעש", ועל זה מפרש רש"י שישנם ב' חידושים (א) שלא שינה, דעשה כסדר הזה – כפירוש רש"י על (טז, כג) "ובא אהרן אל אוהל מועד" ש"אמרו רבותינו שאין זה מקומו של מקרא זה כו' כל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מביאה זו כו'" – וא"כ "עשה כסדר הזה" פירושו כסדר שביאר רש"י ולא כסדר הנאמר בכתוב. אך על פי זה קשה הלשון "כאשר צוה ה' את משה" דאהרן לא עשה כפי הציווי למשה. ולכן מפרש רש"י את החידוש השני: (ב) שלא היה לובשן לגדולתו, שעיקר ההדגשה בפסוק אינו "כאשר" אלא "צוה" – "כמקיים גזרת מלך". אך רש"י אינו מסתפק בחידוש הב', מפני שהחידוש בפירוש הב' הוא רק בנוגע לבגדים, והכתוב אומר "ככל" (הכולל את פרטי העבודה). 

והנה, עוד טעם שרש"י לא הסתפק בחידוש הב' הוא מפני שחידוש זה לא היה ניכר אז בפעם הראשונה שנכנס אהרן לקודש הקדשים אלא בשנים שלאחרי זה. ויובן בהקדים שלשון רש"י הוא "שלא הי' לובשן" - שקאי על הבגדי לבן, שהחידוש הוא בנוגע לבגדי לבן ולא בנוגע לבגדי זהב (אף ש"לכבוד ולתפארת" נאמר דוקא בנוגע לבגדי זהב), מפני שדוקא בנוגע לבגדי לבן נאמר שלא ישתמש באותן בגדים ביום הכיפורים אחר, דמזה רואים שבגדים אלו הם דוקא עבורו – וכפי שהוא בשנה זו דוקא. (משא"כ בנוגע לבגדי זהב שמובן שלא היו לגדולתו כי היו ראויים גם כן לכהן אחר). וזהו החידוש שגם בגדי לבן לא היה לובשן לגדולתו. 

ואם כן לפי הנ"ל יוצא שהחידוש שלא הי' לובשן לגדולתו לא הודגש עד לשנה הב' שבה לא לבש את אותם בגדים. ולכן לא הסתפק רש"י בחידוש הב', כי בפשטות פירוש "ויעש" הוא כשהגיע יום הכיפורים – בשנה הראשונה.