בהתחלת הפרשה מפרש רש"י: "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו': מה ת"ל, היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב וכו' השני וכו' שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מן הראשון".

וצריך להבין מדוע המשל הוא מב' רופאים? ומהו הצורך במשל הרי הזירוז ש"לא תמות" הוא פשוט. ומדוע המשל הוא מחולה ולא מברי?

והביאור: אהרן הי' חולה חולת אהבה ולכן זירוז אחד אינו מספיק (ולכן אמר לו ה' "ויאמר וכו' אחרי מות וכו' ויאמר וכו'") ולכן המשל הוא מב' רופאים.  

ו"אל תאכל צונן" הוא משל ל"ואל יבוא בכל עת" – אפילו באם הוא מקריב קרבנות, שענין הקרבנות הו"ע האכילה. ו"אל תשכב בטחב" הוא משל ל"בזאת וגו'", שגם ביום הכיפורים אינו יכול להיכנס לקודש הקדשים "לשכב" במקום קדוש, אם אינו מביא את הקרבנות.

ורש"י מוסיף את שם בעל המאמר להוסיף ביאור, דלכאורה היכן מרומז שאהרן היה חולת אהבה? 

אלא דרבי אלעזר בן עזריה נעשה זקנו לבן ועל ידי זה הסכים להימנות ראש הישיבה, דזה שבחיצוניות נראה זקנו לבן הוא הוראה שמפני יחוסו וכו' היה בו גם החכמה שבאה מרוב שנים, ולכן דוקא ר' אלעזר בן עזריה אומר שאם לבני אהרן היה תשוקה כל כך גדולה להתקרב לה' צריך לומר שקיבלו זאת מיחוסם, וממילא גם אהרן הוא חולת אהבה.

וההוראה: שצריך להיות בבחינת חולת אהבה, אך מכל מקום "ואל יבוא", ועל ידי הביטול והדביקות במשה – "אחיך" – יכול לעמוד בשני תנועות הפכיות אלו דרצוא ושוב.