כל הששה סדרים רמוזים במשנה הראשונה של סדר זרעים "מאימתי קוראין וכו'"; פירוש ה"מלאך" לאדמו"ר הזקן בתיבת "מאימתי", מלשון אימה ופחד שזה ההקדמה לכל התורה. (ס"ו)

"הדרן" על מסכת ברכות - מצד שבני ישראל זקוקים במיוחד עתה לברכות - ופרק "הרואה מקום שנעשו ניסים לישראל"; תחלת וסיום המסכת הוא בשם הוי שהוא "עוז לעמו יתן" לא להתפעל מהאיומים וכו', פסק דין ברור שהניצול ע"י "מבצע אנטבה" חייבים לברך בשם ומלכות, ולא כהמחרפים ומגדפים, שאין לנו חלק עמהם "לא מהם ולא מהמונם" ר"ל. (ס"כ)

"הדרן" על מסכת "ברכות" "כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם וכו'" והקשר למש"כ לפני זה "הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל אומר ברוך וכו'"; ושייכותו לתחלת המסכת. (סכ"ט)

קשר הנ"ל ל"נס" די"ט כסלו; בעניני רפואה אין לדרוש אודות גודל היראת שמים של הרופא, אלא מצד פקוח נפש צריך לבדוק במומחיותו ברפואה, וביאור בדיוק לשונו של ר' וועלוועלע בריסקער בענין זה. (ס"מ)

מבאר קישור סיום המסכת להתחלתה — ע״ד הרמז. מקשה בענין ישראל שנמשלו לבנים קטנים ולגדולים. מבאר החילוק בין אהבת האב לבן גדול ולבן קטן. מבאר ענין זה באהבת הקב״ה לישראל, ובעבודת האדם. מבאר ענין התאחדות הקבלת עול (קטנות) עם עבודת השכל ומדות (גדלות). 

מבאר המאמר ״וכל בניך למודי ה' כו' אל תקרי בניך כו״. מבאר שהענין ד״וכל בניך״ מביא לידי ״למודי הי״. מתרץ הקושיא שבתחילת ההדרן.

שיחה ד: סמ"ד - כללי הסיום - לסיים בדבר טוב, ומתכיפיין התחלה להשלמה - בסיום הש"ס, סיום מסכת ברכות, וסיום סדר זרעים

ביאור השינוי בין סיום מארז"ל "ת"ח אין להם מנוחה" בב' המס': בברכות - "לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", ובמו"ק - "אפילו לעולם הבא"; עוד שינויים בסיומי כל המסכתות; התיווך עם מארז"ל סוך תמיד שלע"ל יהי' "יום שכולו שבת ומנוחה"; ב' דרגות בעוה"ב: העדר הממנוחה ומנוחה, ושניהם עלי' מחיל אל חיל, אלא שמדריגת מנוחה נעלית יותר, בחי' ישראל שקדמו לתורה (וביאור מארז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני).‎

ביאור ב' הגירסאות בסיום מסכתות אלו במאמר ד״אין להם מנוחה כו״ — במי מדובר: ״ת״ח״ או ״צדיקים״. החילוק בין לימוד התורה לקיום המצות. הטעם שמבטלין ת״ת לקיום מצוה שאי אפשר לעשותה ע״י אחרים. 

ב׳ ענינים ובחינות בקיום המצות — גבול ובלי גבול. ב' פירושים ב״עוה״ב״— גן עדן, עולם התחי׳, ב' תקופות בתחיית המתים. ביאור הטעם שהזמן דג״ע שאין בו קיום המצות — אינו נקרא הפסק בהעליות.

קושיית המהרש״א: איך אפ״ל ״אין להם מנוחה בעוה״ב״, ומה זה שייך לת״ח דוקא. מתרץ הקושיות עפ״י דברי האריז״ל בלקוטי הש״ס. מבאר שינוי הלשון והענין במאמר הנ״ל בברכות ובמו״ק — שבכל אחד מהם מדובר באופן אחר ב״אין להם מנוחה״.

ג' פירושים בכתוב דיצא אדם לפעלו — מהאריז״ל הבעש״ט ואדה״ז — בשייכות לענין ילכו מחיל אל חיל כו'.

דברי המהרש״א שיש טעם בדבר שד' מסכתות אלו מסתיימות במאמר ר׳ אלעזר בשם ר' חנינא: ת״ח מרבים שלום בעולם וכו׳, וביאורו בטעם הדבר. ביאורו של הערוך לנר. טעמו של הערוך לנר לפרש באופן אחר ממהרש״א. מקשה שגם ביאור זה אינו מספיק לגמרי. השייכות דהמאמר דאמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא להמאמר שלפניו ולתוכן המסכת — בכל אחת ממסכתות אלו. 

ענין השלום — ״ביני (בין הקב״ה) ובין עולמי״, והוא נפעל ע״י התורה וישראל. בשלום זה ד' אופנים - דרגות, שנתבארו בד׳ המסכתות. ד׳ האופנים הנ״ל מתאימים לד׳ הכיתות שהיו בישראל כשהיו על הים. ד׳ אופנים אלו בנוגע לתורה, מצד הנותן, מצד המקבל (ובזה ב' אופנים), מצד הנותן והמקבל ביחד. 

מס' ברכות — ק״ש, קבלת עול ומסירות נפש. הרמז בשם המסכת. ברכות שעל המזון. מס׳ יבמות — ביאור ענין החליצה והיבום ברוחניות. מפני מה אמרו (חכמים) דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה כו'. דין תורה ותקנת חכמים ביבום וחליצה מי קודם. דרישה וחקירה בעדי נשים. מס' נזיר — נזירות ופרישות וכו'. גדול העונה אמן יותר מן המברך. מעלת השלום בעולם שבמס׳ נזיר לגבי מסכת ברכות. מס׳ כריתות — ביאור ענין הכרת, ועבודת התשובה. גדיא יאי ואימרי יאי. 

סדר המסכתות כמו שהוא בש״ס — מצד התורה. הסדר ד״בני״ך״ — מצד עבודת בנ״י. ביאור ענין ״השלום בריבוי״ שבמאמר זה — ״מרבים שלום . . ורב שלום כו'״.

 המנהג דעריכת סיומים בתשעת הימים: קדימה - למסכת "תמיד" (תדיר) ו"ברכות" (הראשונה); ושייכותם המיוחדת לזמן זה; 
"סיום" על מסכתות תמיד וברכות, והשייכות שביניהם;

שיחה א: ב' הפכים ביום ההסתלקות: "שריפת בית אלקינו", ו"פועל ישועות בקרב הארץ", כלומר, המשכת הברכה למטה מטה, עד למקום דהיפך הברכה, שעי"ז מהפכים את היפך הברכה לברכה. והקשר לסיום (גמר ושלימות) מסכת (ענין ה)ברכות (ע"י הפיכת היפך הברכה), וכן סיום הש"ס (במשנה וגמרא) - שבהם מודגש ענין הברכה, עד לשלימות הברכה, ע"י הפיכת היפך הברכה לברכה.
שיחה ג: סכ"ג - ענין הברכה בכללות חיי האדם (הוספה לגבי התחלת הבריאה) - תינוק שהולך וגדל, ובפרט תשב"ר, שבשביל הבל פיהם העולם מתקיים, ועד שנקראים "משיחי". הקשר להתחלת מסכת ברכות - "מאימתי קורין את שמע בערבית" - ענין האמונה והתפלה (ק"ש) מתחיל בגיל הילדות ("בערבית"), "חנוך לנער גו' גם כי יזקין לא יסור ממנה". פעולת החינוך - גם אצל בני-נח, והצורך להנהיג "רגע של תשיקה" בבתי-הספר העממיים.

חלוקת הש"ס בכל שנה; "הדרן" על מסכת ברכות "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" והדרן על הש"ס - על מסכת עוקצין "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק שלום" והקשר ביניהם ע"פ הביאור בסיום הלכות חנוכה להרמב"ם "הי' לפניו נר ביתו ונר  חנוכה… גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום…"; קשר חנוכה ופורים. (ס"ו)