ביאור השינוי בין סיום מארז"ל "ת"ח אין להם מנוחה" בב' המס': בברכות - "לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", ובמו"ק - "אפילו לעולם הבא"; עוד שינויים בסיומי כל המסכתות; התיווך עם מארז"ל סוך תמיד שלע"ל יהי' "יום שכולו שבת ומנוחה"; ב' דרגות בעוה"ב: העדר הממנוחה ומנוחה, ושניהם עלי' מחיל אל חיל, אלא שמדריגת מנוחה נעלית יותר, בחי' ישראל שקדמו לתורה (וביאור מארז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני).‎

ביאור ב' הגירסאות בסיום מסכתות אלו במאמר ד״אין להם מנוחה כו״ — במי מדובר: ״ת״ח״ או ״צדיקים״. החילוק בין לימוד התורה לקיום המצות. הטעם שמבטלין ת״ת לקיום מצוה שאי אפשר לעשותה ע״י אחרים. 

ב׳ ענינים ובחינות בקיום המצות — גבול ובלי גבול. ב' פירושים ב״עוה״ב״— גן עדן, עולם התחי׳, ב' תקופות בתחיית המתים. ביאור הטעם שהזמן דג״ע שאין בו קיום המצות — אינו נקרא הפסק בהעליות.

קושיית המהרש״א: איך אפ״ל ״אין להם מנוחה בעוה״ב״, ומה זה שייך לת״ח דוקא. מתרץ הקושיות עפ״י דברי האריז״ל בלקוטי הש״ס. מבאר שינוי הלשון והענין במאמר הנ״ל בברכות ובמו״ק — שבכל אחד מהם מדובר באופן אחר ב״אין להם מנוחה״.

ג' פירושים בכתוב דיצא אדם לפעלו — מהאריז״ל הבעש״ט ואדה״ז — בשייכות לענין ילכו מחיל אל חיל כו'.

שיחה א: ס"א - (א) סיום מסכת תענית בענינו של חמשה עשר באב - מכיון שתוכנו של חמשה עשר באב הוא הסיום דתוכן ענין התענית (תשעה באב), ובאופן ד"כפלים לתושי'". (ב) הדגשת הענין ד"כפלים" - בסיום מסכת תענית

שיחה ב: סי"א - אחדותם של ישראל בחמשה עשר באב - כל הסוגים ד"בנות ירושלים" ו"בנות ישראל", ד' סוגים, כנגד ד' אותיות שם הוי', "יוצאות וחולות בכרמים", כולם יחדיו - התאחדות מצד גילוי בחי' היחידה, למעלה מההתחלקות דד' אותיות שם הוי' החודרת בכל הפרטים ופרטי פרטים