שיחה ד: סמ"ד - כללי הסיום - לסיים בדבר טוב, ומתכיפיין התחלה להשלמה - בסיום הש"ס, סיום מסכת ברכות, וסיום סדר זרעים

שיחה א: ב' הפכים ביום ההסתלקות: "שריפת בית אלקינו", ו"פועל ישועות בקרב הארץ", כלומר, המשכת הברכה למטה מטה, עד למקום דהיפך הברכה, שעי"ז מהפכים את היפך הברכה לברכה. והקשר לסיום (גמר ושלימות) מסכת (ענין ה)ברכות (ע"י הפיכת היפך הברכה), וכן סיום הש"ס (במשנה וגמרא) - שבהם מודגש ענין הברכה, עד לשלימות הברכה, ע"י הפיכת היפך הברכה לברכה.
שיחה ג: סכ"ג - ענין הברכה בכללות חיי האדם (הוספה לגבי התחלת הבריאה) - תינוק שהולך וגדל, ובפרט תשב"ר, שבשביל הבל פיהם העולם מתקיים, ועד שנקראים "משיחי". הקשר להתחלת מסכת ברכות - "מאימתי קורין את שמע בערבית" - ענין האמונה והתפלה (ק"ש) מתחיל בגיל הילדות ("בערבית"), "חנוך לנער גו' גם כי יזקין לא יסור ממנה". פעולת החינוך - גם אצל בני-נח, והצורך להנהיג "רגע של תשיקה" בבתי-הספר העממיים.

חלוקת הש"ס בכל שנה; "הדרן" על מסכת ברכות "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" והדרן על הש"ס - על מסכת עוקצין "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק שלום" והקשר ביניהם ע"פ הביאור בסיום הלכות חנוכה להרמב"ם "הי' לפניו נר ביתו ונר  חנוכה… גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום…"; קשר חנוכה ופורים. (ס"ו)

הקושיא למה הקדים מאמר ריב״ל למאמר רשב״ח. תירוץ התויו״ט ועפ״י דברי המהרש״א הטעם שענין השלום הוא הסיום דהמשנה דוקא, ולא דמקרא וגמרא. כמה קושיות ודיוקים. 

השלום בין העולם ובין הקב״ה ע״י ״קיבלו ישראל את תורתי״, ״כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם״. דברי המדרש עה״פ "ולזבח השלמים". ג׳ ענינים בשלום זה, כנגד מקרא, משנה ותלמוד. ביאור בפרטיות דג' ענינים אלו. כל אחד מג׳ אלו, מקרא משנה ותלמוד, סיומו הוא בענין השלום. ובכל אחד מהם בשלום שלפי אופנו. ג' אופנים בשלום שבין לומדי תורה, על דרך הנ״ל. 

אמת ואמת לאמיתו שבתורה, כל התורה והלכות שבה. מארז״ל ״דבר הוי׳ זו הלכה״. ב' דרגות ב״אמת הוי'". שייכות דהלכות לקבלת עול מלכות שמים, קריאת שמע, המלכת הקב״ה על העולם ע״י האדם; גילוי האמת לאמיתו דשם הוי׳ ע״י עבודתם בעולם — פתיחת וסיום המשנה. התחלת המשנה "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן״. 

ב' אופנים בגילוי האמת לאמיתו שע״י עבודת ישראל — שהעולם מוכרח בזה, שהעולם עצמו רוצה. הביאור עפ״י כל זה בב' המאמרים שבסיום המשנה. החילוק בין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. המשנה פותחת וחותמת במ״ם.

י"ט כסלו: שיחה ד: "הדרן על הש"ס" - על מסכת עוקצין: "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו'"; ושייכותו לסיום התניא, בקונטרס אחרון - ע"ד לימוד הלכות; ושייכותו לשיעור היומי בחומש, "ואביו שמר את הדבר" (כי כל עניני התורה שייכים זה לזה).

ליל כ"ט כסלו, נר ה' דחנוכה: שיחה ו: המשך (מי"ט כסלו) ה"הדרן" על מסכת עוקצין (וע"ד הדיוק בקונטרס אחרון לאדמו"ר הזקן) והשייכות להתחלת הש"ס "מאימתי קורין את שמע בערבין".
ש"פ מקץ, זאת חנוכה: שיחה ג: המשך ה"הדרן" (די"ט כסלו) על מסכת עוקצין - משניות, גמרא ותניא. וענינם בפ' וישב. (סכ"ה)

י"ט כסלו: שיחה ג: . . סכ"א - בסיום הש"ס (בגמרא) "כל השונה הלכות . . הליכות עולם לו", ובתחלתו, "מאימתי קורין את שמע בערבית" - מודגש כללות ענין התורה, ש"ניתנה לעשות שלום בעולם"
מוצאי זאת חנוכה: סי"ב - שמחה לגמרה של תורה - סיום הש"ס: הקשר דסיום מסכת עוקצין (סיום הש"ס הכולל גם את המסכתות שאין עליהם גמרא) בענין השלום, "כלי מחזיק ברכה לישראל", עם התחלת הש"ס - במאמרו של אדמו"ר מהר"ש

סי"ד - ענין השלום, "כלי מחזיק ברכה" לקבל ש"י עולמות - בעבודת האדם - הוספה וריבוי בלימוד התורה, ע"י הקדמת הצדקה, שעל ידה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, "נכנס בשלום ויצא בשלום"

ע"ד חלוקת הש"ס, ו"הדרן על הש"ס" - ביאור בדיוק הלשון מאמר חז"ל: "לא מצא הקב"ה כלי המחזיק ברכה אלא השלום" (ועוד מקומות שכתוב "לא… אלא"). (סי"א)

ה' מנחם־אב: ע"ד לימוד ששה סדרי משנה (ועכ"פ תחלתן וסיומן) לאחר מאה ועשרים של הוריו; סיום משניות "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה וכו'", ו"הדרן" על הש"ס "אמר רבי אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" והשינויים כפי שמאמר זה מבוא במסכתות אחרות, וההוראה בעבודה. (ס"א)
כ"ף מנחם־אב: המשך (מה' מנ"א) הביאור בסיום הש"ס "תלמידי חכמים מרבים שלום וכו'" ביאור השינויים במאמר זה המובא במסכתות אחרים בש"ס. (ס"א)

אמר ריב״ל עתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש״י עולמות וכו'. דברי הרמב״ם בפיה״מ והרע״ב בטעם שסידר רבי מאמר זה בחתימת המשנה. כמה קושיות. אמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כו'. דברי חדא״ג מהרש״א. כמה קושיות. שייכות המשנה שבה ב׳ מאמרים הנ״ל למשנה שלפני'  — מחלוקת ב״ש וב״ה בחלות דבש. דברי התויו״ט בענין ״לכל צדיק וצדיק״. 

מחלוקת כללית דב״ש וב״ה, בענין בכח ובפועל - מי מהם קובע. המחלוקת שלהם (קרוב לסיום הש״ס) בענין ״דגים מאימתי מקבלין טומאה וכו״. חלות דבש מאימתי מיטמאות. מחלוקת ר״א (מתלמידי ב״ש) וחכמים בתחילת הש״ס בזמן קריאת שמע של ערבין. מחלוקת ב״ש וב״ה בהדלקת נרות חנוכה אם מוסיף והולך או פוחת והולך. בר״ה לאילן אם הוא באחד בשבט או בט״ו בו. עד היכן אומרים הלל בליל פסח לפני אכילתו — עד אם הבנים שמחה או עד חלמיש למעינו מים. בהרואה יום אחד עשר שב״ש מחייבין בקרבן וב״ה פוטרים. הצריכותא של כל אלו המחלוקות. כמה אופנים ב״בכח״. 

היסוד לכהנ״ל - מחלוקתם בכללות הבריאה, שב״ש אומרים שמים נבראו תחילה וב״ה אומרים הארץ נבראה תחילה. דברי המהרש״א בזה. הביאור בזה עפ״י הנ״ל. מחלוקת זו היא היסוד לכל מחלוקתיהם הנ״ל. החילוק לדעת ב"ש בין זה שהכח נחשב כמו הבפועל לבין שהכח עדיף מהבפועל. באיזה דינים אמרינן שהכח נחשב כמו הבפועל. 

מחלוקת ב״ש וב״ה הנ״ל בנוגע לבריאת האדם, שב״ש אומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא וב״ה אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. מחלוקת זו ושבסדר הבריאה, תוכנן מהי כוונת הבריאה. 

הקשר דהמאמר דריב״ל להמשנה שלפני׳. וכן המאמר דרשב"ח. החילוק בין תורה למצות, ובהלכות ודיני התורה עצמן — כמו שהן הוראה להאדם וכמו שהן חמדה גנוזה כו׳ של הקב״ה. עד״ז בנוגע לשני האופנים שבתורה, דב״ש וב״ה. דיוק הלשון "מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה". הקשר דסיום המשניות להתחלתן.

י"ט כסלו: שיחה ד: סמ"ד - כללי הסיום - לסיים בדבר טוב, ומתכיפיין התחלה להשלמה - בסיום הש"ס, סיום מסכת ברכות, וסיום סדר זרעים
ש"פ וישב, כ' כסלו: שיחה ד: סכ"א - ב) סיום הירושלמי

שיחה ה: סל"ג - סיום הש"ס - "לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות", ו"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" - התחלת הש"ס בענין דק"ש, "הוי' אחד - פעולת האחדות מצד וע"י ריבוי והתחלקות - ז' רקיעים וארץ וד' רוחות השמים

שיחה ד: . . ד) חלוקת הש"ס ו"סיום" על ששה סדרי משנה בענין השלום (ע"ד "פדה בשלום נפשי"): ביאור הקשר דמשנה האחרונה בש"ס למשנה הקודמת - פלוגתת ב"ש וב"ה בחלות דבר וביאור ה"לשיטתייהו" דב"ש וב"ה - "בכח" ו"בפועל" - והקשר להתחלת הש"ס

ביאור פרטי המשנה ד״עתיד הקב״ה לתת לכל צדיק וצדיק ש״י עולמות כו״. בסגנון דתורת החסידות. קישור סיום הש״ס לתחילתו. דברי אדמו״ר מהר״ש בענין סיום והתחלת וש״ס "כעין הדרן" במ״ם, פתוחה וסתומה. הקשר לענין הגאולה.