שיחה ד: סמ"ד - כללי הסיום - לסיים בדבר טוב, ומתכיפיין התחלה להשלמה - בסיום הש"ס, סיום מסכת ברכות, וסיום סדר זרעים

שיחה א: ב' הפכים ביום ההסתלקות: "שריפת בית אלקינו", ו"פועל ישועות בקרב הארץ", כלומר, המשכת הברכה למטה מטה, עד למקום דהיפך הברכה, שעי"ז מהפכים את היפך הברכה לברכה. והקשר לסיום (גמר ושלימות) מסכת (ענין ה)ברכות (ע"י הפיכת היפך הברכה), וכן סיום הש"ס (במשנה וגמרא) - שבהם מודגש ענין הברכה, עד לשלימות הברכה, ע"י הפיכת היפך הברכה לברכה.
שיחה ג: סכ"ג - ענין הברכה בכללות חיי האדם (הוספה לגבי התחלת הבריאה) - תינוק שהולך וגדל, ובפרט תשב"ר, שבשביל הבל פיהם העולם מתקיים, ועד שנקראים "משיחי". הקשר להתחלת מסכת ברכות - "מאימתי קורין את שמע בערבית" - ענין האמונה והתפלה (ק"ש) מתחיל בגיל הילדות ("בערבית"), "חנוך לנער גו' גם כי יזקין לא יסור ממנה". פעולת החינוך - גם אצל בני-נח, והצורך להנהיג "רגע של תשיקה" בבתי-הספר העממיים.

קס״ד ודברי בורות וכיו״ב שבש״ס — יש להם מקום בשכל כו'. כמה שאלות ודיוקים בדברי הבורות ששאלו אנשי אלכסנדריא את ריב״ח. דברי הילקוט ״הנוגע במת טמא ואין מת עצמו טמא״ והמשכם בנוגע לבן השונמית. 

דברי המגן אברהם בנוגע להנפק״מ מדברי הילקוט. טומאת מת תלוי׳ א) בסילוק הנשמה מהגוף ב) שהגוף יהי׳ מת. באשתו של לוט, הספק הוא אם הנציב מלח הי', החלפת המציאות או שינוי בכל רגע. האם פעולת סילוק הנשמה היא הסיבה לטומאת מת, או זה שהגוף הוא מת. חקירה עד״ז במילה וכיסוי הדם. בן שונמית ובן הצרפית. 

גוף שנסתלקה הנשמה ממנו וחזרה לו חיות אחרת. נגיעת גוף החי בגוף המת ב״מתים לעת״ל״. שני אופנים בתחי': ממשהו שנשאר מהגוף, התחדשות לגמרי; צר מן המים . . טיט, כלי זכוכית שנשברו. מחלוקת ר״ע ור״א בענין דור המדבר אם יש להם חלק לעוה״ב. שתי דעות באופן התחי׳: מעצם לוז, מתרוד רקב. דברי התנחומא שהקב״ה אמר למשה ״תהי' בצרן (של דור המדבר) ותבוא עמהם״. דברי ריב"ח ״לכשיבוא משה רבינו עמהם״. 

הטעם ששאלו בנוגע למתים לעת״ל ולא בנוגע לבן השונמית. ביאור בעוד אופן, ובו מתבאר, גם השייכות דאנשי אלכסנדריא דוקא להשאלות.

הדין דשומרת יום כנגד יום אם הוא פרט מדין ספירת ז׳ ימים בראתה ג' ימים, או הוא דין בפני עצמו. מחלוקת ב״ש וב״ה. מחלוקת ר״י ור״ל בדעת ב"ה, דברי התוס׳ לדעת ר״ל בענין יום י״א ״כיון דאינו ראוי להצטרף לזיבה גדולה״. דברי הרמב״ם בפיה"מ לדעת ר"י בענין הנ״ל ״לפי שלא תהי' לעולם זבה גדולה בראי׳ הזאת״. 

מבאר בהקדים מחלוקת ר״י ור״ל בדין חצי שיעור. ביאור הרגוצובי במחלוקתם. תוכן מחלוקת זו בנדו״ד. חקירה בשומרת יום כנגד יום. מהו הגדר של היום המשומר, התפשטות מיום שלפניו או דין בו (בהיום) עצמו. גדר זמן התוס' דשבת ויו״ט. מחלוקת ב״ש וב"ה — בכח ובפועל מי מהם קובע. מחלוקתם בחלות דבש, בהדלקת נרות חנוכה. הצריכותא ביניהם. מחלוקתם בנדו״ד. ההוראה.

הקושיא למה הקדים מאמר ריב״ל למאמר רשב״ח. תירוץ התויו״ט ועפ״י דברי המהרש״א הטעם שענין השלום הוא הסיום דהמשנה דוקא, ולא דמקרא וגמרא. כמה קושיות ודיוקים. 

השלום בין העולם ובין הקב״ה ע״י ״קיבלו ישראל את תורתי״, ״כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם״. דברי המדרש עה״פ "ולזבח השלמים". ג׳ ענינים בשלום זה, כנגד מקרא, משנה ותלמוד. ביאור בפרטיות דג' ענינים אלו. כל אחד מג׳ אלו, מקרא משנה ותלמוד, סיומו הוא בענין השלום. ובכל אחד מהם בשלום שלפי אופנו. ג' אופנים בשלום שבין לומדי תורה, על דרך הנ״ל. 

אמת ואמת לאמיתו שבתורה, כל התורה והלכות שבה. מארז״ל ״דבר הוי׳ זו הלכה״. ב' דרגות ב״אמת הוי'". שייכות דהלכות לקבלת עול מלכות שמים, קריאת שמע, המלכת הקב״ה על העולם ע״י האדם; גילוי האמת לאמיתו דשם הוי׳ ע״י עבודתם בעולם — פתיחת וסיום המשנה. התחלת המשנה "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן״. 

ב' אופנים בגילוי האמת לאמיתו שע״י עבודת ישראל — שהעולם מוכרח בזה, שהעולם עצמו רוצה. הביאור עפ״י כל זה בב' המאמרים שבסיום המשנה. החילוק בין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. המשנה פותחת וחותמת במ״ם.

י"ט כסלו: שיחה ד: "הדרן על הש"ס" - על מסכת עוקצין: "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו'"; ושייכותו לסיום התניא, בקונטרס אחרון - ע"ד לימוד הלכות; ושייכותו לשיעור היומי בחומש, "ואביו שמר את הדבר" (כי כל עניני התורה שייכים זה לזה).

ליל כ"ט כסלו, נר ה' דחנוכה: שיחה ו: המשך (מי"ט כסלו) ה"הדרן" על מסכת עוקצין (וע"ד הדיוק בקונטרס אחרון לאדמו"ר הזקן) והשייכות להתחלת הש"ס "מאימתי קורין את שמע בערבין".
ש"פ מקץ, זאת חנוכה: שיחה ג: המשך ה"הדרן" (די"ט כסלו) על מסכת עוקצין - משניות, גמרא ותניא. וענינם בפ' וישב. (סכ"ה)

י"ט כסלו: שיחה ג: . . סכ"א - בסיום הש"ס (בגמרא) "כל השונה הלכות . . הליכות עולם לו", ובתחלתו, "מאימתי קורין את שמע בערבית" - מודגש כללות ענין התורה, ש"ניתנה לעשות שלום בעולם"
מוצאי זאת חנוכה: סי"ב - שמחה לגמרה של תורה - סיום הש"ס: הקשר דסיום מסכת עוקצין (סיום הש"ס הכולל גם את המסכתות שאין עליהם גמרא) בענין השלום, "כלי מחזיק ברכה לישראל", עם התחלת הש"ס - במאמרו של אדמו"ר מהר"ש

סי"ד - ענין השלום, "כלי מחזיק ברכה" לקבל ש"י עולמות - בעבודת האדם - הוספה וריבוי בלימוד התורה, ע"י הקדמת הצדקה, שעל ידה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, "נכנס בשלום ויצא בשלום"

"הדרן" על מסכת נדה - ביאור בענין "אל תקרא הליכות אלא הלכות". (סכ"ה)

חלוקת הש"ס; "הדרן על הש"ס" - ביאור בענין "כל השונה הלכות וכו'" - מדוע הלכות דוקא. (ס"ט)

"הדרן על הש"ס" - ביאור במסכת נדה: דם נדה נמשך מחטא עץ הדעת; ביאור בעבודה בהחקירה אם נדה הוא איסור או טומאה; בההוה אמינא בגמרא זיבה מטמא רק כשנראה ביום; שייכות מסכת ברכות למסכת נדה; ב' ראיות שדם נדה הוא איסור: א) ספק מועיל, ב) וספרה לה, ועד אחד נאמר באיסורין וענינם בעבודה. (סכ"ז)

י"ט כסלו: חלוקת הש"ס; "הדרן על הש"ס" - ביאור בענין "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו'". (ס"ז)
ש"פ וישב, חנוכה: המשך (מי"ט כסלו) "הדרן על הש"ס" בענין חיוב ברכת התורה בכל יום. (ס"ח)

 

הקישור בין התחלת הש״ס — קריאת שמע, וסופו  — תלמוד תורה (כל השונה הלכות וכו'). ק״ש ות״ת — השייכות והחילוק ביניהם: ק״ש ב״פ ביום ות״ת — חיוב אחד. ק״ש ות״ת בשייכותם לעולם — ג׳ חילוקים. 

הקשר דמאמר כל השונה כו' להסוגיא שלפניו — א״ל ר' שמעי׳ לר״א אימא ביממא תהוי זבה בליליא תהוי נדה וכו' . החילוק בין נדה לזבה, ובעבודת האדם.

הביאור בהקשר בין תחלת וסוף התניא והש"ס, והקשר לשנה זו - שנת הקהל. (ס"י)

י"ט כסלו: שיחה ד: "הדרן" על הש"ס. (סנ"ט)
ש"פ וישב, חנוכה: שיחה א: . . הקשר להתחלת וסיום הש"ס. הדגשת ענין המנוחה ושלום - בקריאת פ' וישב. (ס"ט)
שיחה ב: סיום הש"ס צ"ל קשור עם התחלתו - "מאימתי", יראה וקב"ע, ועי"ז סיום הש"ס הוא כדבעי: "מרבים שלום בעולם" (סיום המשנה), "דברי שבח ותנחומין" (סיום הגמרא). (סי"ג)

שיחה ג: הקשר בין סיום התניא לסיום הש"ס וסיום מסכת ברכות; הקשר בין סיום התניא להתחלתו, ודוגמתו - בסיום החומש והתחלתו. (סכ"ה)