הציווי דע"ז הוא על מחשבת השכל, ולכן מדגיש הרמב"ם שע"ז מושלל גם מצד השכל, ואומר ש"בן ארבעים (שאז ישנה שלימות השכל) הכיר אברהם את בוראו". ו"דורו של אברהם" הוא כשפעל על הדור שישיגו דעת בוראם מצד שכלם.
רש"י אינו צריך לפרש ששנת המבול אינו עולה למנין שנותיו של נח, כי מנין השנים בתורה אינו מדויק, ושנת ת"ק לנח – שאז התחילה המבול – יכול להיות התחלת שנת תקצ"ט.
אברהם החשיב את המתנות כדי לקיים ברכת ה' "ואברכך בממון". ע"י שהגוף מרגיש את מעלת הנשמה מגיע הגוף לשלימותו - לאהבה בתוקף וצימאון, ועד שהגוף מוסיף שלימות בנשמה - "וחיתה נפשי בגללך".
אדמו"ר נ"ע שאל מדוע לא נגלה אליו ה' (לא בפרשת לך לך ששם היה הגילוי מצד מעלת אברהם, אלא) דוקא בפרשת "וירא", שבה נגלה ה' לאברהם בשביל גמ"ח דביקור חולים.
הפירוש "לגדול שבהם אמר כו'" הוא העיקרי, כי מיד אח"כ נאמר "יוקח נא מעט מים גו'" שבו מדבר אברהם למלאכים. אך לפירוש זה קשה מדוע אמר "אל נא תעבור" בלשון יחיד ולא בלשון רבים. ולכן מביא פירוש ב' "והי' אומר להקב"ה כו'".
תשובה עילאה היא ברגע חדא, כי בעולם עליון יותר הקיצור היא מעלה, אך בעולם אחד - בעולם דתושבה תתאה - האריכות הוא מעלה, שלכן התשובה דז"א הוא "ביומא חדא", והתשובה דמלכות הוא "בשעתא חדא".
"צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם" – אף שאברהם ויצחק שונים בתכונתם, וא"כ ע"פ טבע צריכים להיות שונים בדמותם. ויצחק דומה לאברהם גם בפנימיות, שהרי הגבורות דיצחק הו"ע תוקף ההשפעה.
"ויגדלו הנערים" הוא גדלות רוחנית, מפני שזה שעשו היה איש שדה (ובמעי אמו רצה לעבוד ע"ז) פירושו שיהי' בו העבודה דכיבוש היצר ובירור השדה.
ט"ו שיר המעלות - ט"ו שכנגד השנים שחיו האבות ביחד - נתנו ליעקב את הכח להתגבר על הגלות. וע"י "אשא עיני" - שרואה את התכלית והעלי' שבהנסיונות - אומר שירה - "שיר המעלות".
הקושי לרש"י הוא מדוע נאמר סימן על הארץ ("אשר אתה שוכב עליה") "ולא הארץ הזאת". וע"ז מפרש שרמז שתהא נוחה ליכבש - שהכיבוש יהי' קל וללא טירחא.
שני הפירושים ב"וישקהו" שווים, ושניהם סוברים ש"נקוד עליו" בא למעט מתוכן התיבה. לפירוש אחד "לא נשקו בכל לבו", ולפירוש שני אף ש"נשקו בכל לבו" מכל מקום באה הנקודה למעט מתוכן התיבה וללמדנו שזה היה רק "באותה שעה".
ב' המשלים על תורת החסידות - גחלים שבאדמה, ומרגליות שבים - קאי על כוחות הגלויים שבנשמה ופנימיות הנשמה. וקשור לב' הטעמים על גילוי החסידות בדורות האחרונים דוקא.
לרש"י אסור לשמש מטתו דוקא בשני רעבון - כשישנה חזקה שההנהגה מלמעלה היא היפף ישובו של עולם. וא"כ מובן איך נולדה יוכבד בין החומות, שהרי לוי שימש בתחילת שנה הב'. אך יוסף ידע מחלומו שיהיו שבע שני רעב, וא"כ מיד בצחילת הרעב ידע שההנהגה היא היפך ישובו של עולם.
בנוגע ל"באזני בני חת" אין צריך לפרש תיבת "באזני", כי שם הכוונה שכולם ישמעו. אך פה נאמר "ויגש אליו" - שדיבר רק ליוסף, ולכן מפרש רש"י "יכנסו דברי באזנך".
"ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין", שהי' צריך להיות מיד בכניסתם לא"י, וע"י "זכו אחישנה" הי' הקץ בא בימיהם. אך "נסתלקה ממנו שכינה", כי כדי שהגאולה תהי' נצחית, היא צריכה לבוא ע"י העבודה בכח עצמו ולא ע"י גילוי מלמעלה - גילוי הקץ.
העלאת יעקב לא"י היה שלב חדש בגלות, ולכן לוי ויוסף שלמעלה מהגלות לא נשאו את ארונו. אך "מנשה (בחי' יוסף שלמעלה מהגלות) ואפרים (בחי' לוי שנמצא בגלות אך מהפך אותה) יהיו תחתיהם" - כדי להשפיע על בנ"י הנמצאים בגלות.
מאמר ד"ה להבין ענין שמח"ת
נקודת חודש תשרי - אחדות.
שיחה
המעלה בדיבור אחרי הבדלה - התאחדות גם עם השומעים הרחוקים בגשמיות; תורה וחודש תשרי ענינם אחדות; התעוררות ע"ד שיעורי חת"ת והמבצעים.
נקודת חודש תשרי - אחדות.
שיחה
המעלה בדיבור אחרי הבדלה - התאחדות גם עם השומעים הרחוקים בגשמיות; תורה וחודש תשרי ענינם אחדות; התעוררות ע"ד שיעורי חת"ת והמבצעים.
מאמר ד"ה בראשית ברא אלקים
הי' צריך להתחיל את התורה מהחודש הזה לכם - המשכת סוכ"ע בממכ"ע, ופתח בבראשית - המשכת אור חדש שלמעלה מהאור שלפני הצמצום, ע"י ש"נתנה להם" ואח"כ "נתנה לנו".
שיחה
כמה דרגות ב"ויעקב הלך לדרכו" - המשכת עניני חודש תשרי (אחדות) על כל השנה: מוצאי יוהכ"פ, מוצאי שמח"ת, מוצאי שבת בראשית. (ס"א) פירוש "ויעקב הלך לדרכו" ע"ד החסידות וההוראה בעבודה. (ס"ה) הוראה מפרש"י ר"פ: המענה לאומות העולם בזמננו על טענתם "לסטים אתם שכבשתם" את ארץ ישראל צריך להיות "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". (סי"ב)
הי' צריך להתחיל את התורה מהחודש הזה לכם - המשכת סוכ"ע בממכ"ע, ופתח בבראשית - המשכת אור חדש שלמעלה מהאור שלפני הצמצום, ע"י ש"נתנה להם" ואח"כ "נתנה לנו".
שיחה
כמה דרגות ב"ויעקב הלך לדרכו" - המשכת עניני חודש תשרי (אחדות) על כל השנה: מוצאי יוהכ"פ, מוצאי שמח"ת, מוצאי שבת בראשית. (ס"א) פירוש "ויעקב הלך לדרכו" ע"ד החסידות וההוראה בעבודה. (ס"ה) הוראה מפרש"י ר"פ: המענה לאומות העולם בזמננו על טענתם "לסטים אתם שכבשתם" את ארץ ישראל צריך להיות "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". (סי"ב)
מאמר ד"ה מים רבים
"טרדות הפרנסה" לא רק ש"לא יוכלו לכבות את האהבה" שבנשמה, אלא מוסיפים בה מעלת התשובה שלמעלה גם משרש הנשמה לפני ירידתה.
שיחה
במוצאי ש"פ נח מעלה על מוצאי שבת בראשית בענין "ויעקב הלך לדרכו" - כמעלת ה"בפועל" על ה"בכח", כמ"ש אל יתהלל חוגר כמפתח, וזהו תכלית הבריאה וירידת הנשמה. (ס"א) הקשר לפ' נח - שנקרא בשם "נח" (נייחא) אף שתוכנה סיפור המבול וההפלגה. (ס"ז) ההוראה מזה ששנה זו (תשל"ח) היא שנת העיבור וסיום מחזור קטן; והקשר לפרש"י בפ' השבוע (ח, יד). (סי"א)
"טרדות הפרנסה" לא רק ש"לא יוכלו לכבות את האהבה" שבנשמה, אלא מוסיפים בה מעלת התשובה שלמעלה גם משרש הנשמה לפני ירידתה.
שיחה
במוצאי ש"פ נח מעלה על מוצאי שבת בראשית בענין "ויעקב הלך לדרכו" - כמעלת ה"בפועל" על ה"בכח", כמ"ש אל יתהלל חוגר כמפתח, וזהו תכלית הבריאה וירידת הנשמה. (ס"א) הקשר לפ' נח - שנקרא בשם "נח" (נייחא) אף שתוכנה סיפור המבול וההפלגה. (ס"ז) ההוראה מזה ששנה זו (תשל"ח) היא שנת העיבור וסיום מחזור קטן; והקשר לפרש"י בפ' השבוע (ח, יד). (סי"א)
מאמר ד"ה ויאמר גו' לך גו'
ב' פירושים בהליכה זו - מלמעלה למטה או מלמטה למעלה והקשר ביניהם.
שיחה
ההוספה ב"ויעקב הלך לדרכו" במוצאי ש"פ לך - ה"הליכה" היא בכל הענינים. (ס"א) "לזרעך אתן את הארץ הזאת" - כיבוש ארץ ישראל בעבודת האדם. (סי"ד) הכרח ההתיישבות בכל שטחי ארץ הקודש. (סי"ט)
ב' פירושים בהליכה זו - מלמעלה למטה או מלמטה למעלה והקשר ביניהם.
שיחה
ההוספה ב"ויעקב הלך לדרכו" במוצאי ש"פ לך - ה"הליכה" היא בכל הענינים. (ס"א) "לזרעך אתן את הארץ הזאת" - כיבוש ארץ ישראל בעבודת האדם. (סי"ד) הכרח ההתיישבות בכל שטחי ארץ הקודש. (סי"ט)
מאמר ד"ה ואברהם זקן גו'
בא בימים "באינון יומין עילאין" שהם הלבושים דתורה ומצוות; ענין לבושי תורה ומצוות; החידוש ב"בא בימים" לגבי "זקן".
שיחה
שלשה ענינים במוצאי שבת זו: פ' חיי שרה, מוצאי שבת, מבה"ח כסלו. (ס"א) הצד השווה בשלשה ענינים כלליים בפ' זו: "חיי שרה", "ואברהם זקן", פרשת "שיחת אליעזר". (ס"ג) פרש"י ר"פ "כולן שוין לטובה" - שנותי' הראשונות היו שווין לשנותי' האחרונות, למרות השינויים והעליות בעבודתה. (ס"ו) יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, המעלה (א) בשיחה (ב) ועבדי אבות על (א) תורה (ב) בנים; בדוגמת המעלה ב"בא בימים" על זקן". (סי"ז) הוראה ב"ויעקב הלך לדרכו" - העבודה דבירור העולם ובאופן של זריעות, והשייכות למוצש"ק וחודש כסלו. (סכ"ט) ואלה תולדות יצחק - יעקב ועשו האמורים בפרשה, מצד שרשו של עשו "בפרשה" (תורה) הוא "תולדות יצחק" - וההוראה לענין יישוב השטחים בארץ ישראל. (סל"ט)
בא בימים "באינון יומין עילאין" שהם הלבושים דתורה ומצוות; ענין לבושי תורה ומצוות; החידוש ב"בא בימים" לגבי "זקן".
שיחה
שלשה ענינים במוצאי שבת זו: פ' חיי שרה, מוצאי שבת, מבה"ח כסלו. (ס"א) הצד השווה בשלשה ענינים כלליים בפ' זו: "חיי שרה", "ואברהם זקן", פרשת "שיחת אליעזר". (ס"ג) פרש"י ר"פ "כולן שוין לטובה" - שנותי' הראשונות היו שווין לשנותי' האחרונות, למרות השינויים והעליות בעבודתה. (ס"ו) יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, המעלה (א) בשיחה (ב) ועבדי אבות על (א) תורה (ב) בנים; בדוגמת המעלה ב"בא בימים" על זקן". (סי"ז) הוראה ב"ויעקב הלך לדרכו" - העבודה דבירור העולם ובאופן של זריעות, והשייכות למוצש"ק וחודש כסלו. (סכ"ט) ואלה תולדות יצחק - יעקב ועשו האמורים בפרשה, מצד שרשו של עשו "בפרשה" (תורה) הוא "תולדות יצחק" - וההוראה לענין יישוב השטחים בארץ ישראל. (סל"ט)
מאמר ד"ה יהודה אתה יודוך גו'
מעלת העבודה דיהודה (הודאה) על ראובן שמעון ולוי.
שיחה
אמירת דברי כיבושין בתענית; התעוררות על ענין התשובה בשלימות בעשרה בטבת. (ס"א) ביטול ה"מצור" על "ירושלים" בעבודת האדם - זהירות ב"קלה שבקלות" (שכשלון בה יכול להביא ל"חמורה שבחמורות" - כמו שמצור הביא לכיבוש); הזהירות מ"מסחר" במצוות ועבירות, קולות ופשרות בעניני חינוך וכיו"ב. (ס"ז)
מעלת העבודה דיהודה (הודאה) על ראובן שמעון ולוי.
שיחה
אמירת דברי כיבושין בתענית; התעוררות על ענין התשובה בשלימות בעשרה בטבת. (ס"א) ביטול ה"מצור" על "ירושלים" בעבודת האדם - זהירות ב"קלה שבקלות" (שכשלון בה יכול להביא ל"חמורה שבחמורות" - כמו שמצור הביא לכיבוש); הזהירות מ"מסחר" במצוות ועבירות, קולות ופשרות בעניני חינוך וכיו"ב. (ס"ז)
אמירת דברי כבושין ביום תענית. (ס"א) ביאור בדברי הפטרת התענית "שמרו משפט גו' כי קרובה ישועתי גו'" - וההוראה. (ס"ב)
כמה דרגות ב"ויעקב הלך לדרכו", ושלימותו בב' חשון. (ס"א) הוראה מזה שב' חשון חל ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב, והקשר לשמח"ת. (ס"ה) הקשר לפ' השבוע - כריתת ברית נח. (ס"י)
שלימות נוספת ב"ויעקב הלך לדרכו" במוצאי ש"פ נח ובז' חשון.
ז' חשון שבו הגיע האחרון שבישראל לביתו - מעלת עבודת עשיית דירה בתחתונים.
המקור לחגיגת "יום הולדת". (ס"א) ההוראה מעיקר חידושו של אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע - ישיבת תומכי תמימים. (ס"ד) הדגשה בהוראה זו לפי קביעות השנה - שכ' חשון וכמה מועדים חלים ביום השבת. (סי"א) בשנה זו - התחלת שנת המאה־ועשרים דאדמו"ר נ"ע, וההוראה משיעור התהלים - "שיר המעלות", ע"פ המדרש שאמר יעקב ט"ו שיר המעלות בבית לבן. (סכ"ב) ביאור החיד"א שט"ו שיר המעלות דדוד הם כנגד ט"ו שנים שחיו ג' האבות יחד. (סל"ג) ביאור הפסוק "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה". (סמ"א)
מעלת כתיבת ספר תורה וסיומו בארץ הקודש והקשר לי"ט כסלו; התעוררות על המבצעים.
עריכת מסיבות חנוכה לילדי ישראל; מבצע חנוכה ושאר המבצעים; אחדות ישראל ע"י הצטרפותם בספרי תורה.
עיקר התענית - החלטות טובות. (ס"א) הקשר לזמן התענית, בסמיכות לערב חנוכה - ביטול גזירות היוונים על דת ישראל, וההוראה מזה. (ס"ד) הקשר לשיעור חומש - הנהגת יוסף בבית פוטיפר, שהי' "שם שמים שגור בפיו". (ס"ט)
הקשר דחנוכה שבו הי' נצחון מלחמה - ל"צבאות ה'" (ס"ב) רישום כל ישראל בספר תורה; פקודת היום דחנוכה ל"חנך" ולהתחנך בעבודת "צבאות השם"; נתינת מעות חנוכה. (ס"ה) ההוראה מחנוכה שייכת גם לארצות שמאחורי מסך הברזל. (ס"ט) נתינת שלש מטבעות לגדולים. (סי"ג)
מלחמת "צבאות השם" כמו בימי חנוכה שמטרתה חיזוק בלימוד התורה וקיום המצוות; ובזמננו במיוחד - הדרישה דביאת משיח צדקנו. (ס"ב) עבודת "צבאות השם" להוסיף "חיילים" בצבא זה; החילוק ביניהם לשאר הצבאות שאינם צריכים נשק חדש. (ס"ז) אופן מלחמת "צבאות השם" - כמו אור הדוחה חושך. (סי"ב) ניגונים וצדקה; זמן הכנס הבא - ט"ו בשבט. (סי"ח)
מעלת ב' דחנוכה והקשר לי"ט כסלו; נתינת מעות חנוכה.
בכל מצוה יש הוראה ובפרט חנוכה. (ס"ב) הוראה כללית: נס שארע בהיכל שבבית המקדש - שייך לכל ישראל גם בחוץ לארץ ובזמן הגלות. (ס"ה) חנוכה שמונה ימים לזכר מנורת המקדש בת שבעה קנים. (ס"ח)
הוראה מנרות חנוכה ע"ד "נר ה' נשמת אדם" שבכל אחד המאיר ע"י "נר מצוה". (ס"א) כמו בחנוכה "רבים ביד מעטים" כל בעבודת כאו"א. (ס"ה) נ"ח הכנה להדלקת המנורה בבית המקדש; נתינת מעות חנוכה. (ס"ט)
הדלקת "נר ה' נשמת אדם" ע"י "נר מצוה". (ס"א) הנס הי' שמצאו שמן טהור להדליק המנורה - כל דבר צ"ל טהור וכפר בתכלית. (ס"ה) "מעלין בקודש"; "על פתח ביתו מבחוץ". (ס"ז) אמירת "תורה ציוה" וניגון "הושיעה את עמך" ונתינת מעות חנוכה. (סי"ב)
עיקר מלחמת חנוכה והנצחון הנסי - מלחמת היצר, וב"זאת חנוכה" זמן הקרב העיקרי, ומזה הוראה ל"צבאות השם". (ס"ב) הקשר לראש חודש. (ס"י) נתינת צדקה והרשמת ילדי ישראל וכל ישראל בספרי תורה. (סט"ו)
חנוכה בכל עניניו נמשך על כל השנה, ויש בו ג' נקודות כלליות: (א) אור, (ב) "מוסיף והולך", (ג) "על פתח ביתו מבחוץ".
מעלת הנסיעה למרוקו; הקשר עם הכנסת ספר תורה.
המצור על ירושלים נקרא בכתוב (יחזקאל כד, ב) "סמך מלך בבל גו'", שמשמעו לטובה - להדגיש שבשרשו הוא ענין טוב, וירידה לצורך עלי'. (ס"א) הקשר דעשרה בטבת עם שיעור התהלים היומי "פדה בשלום גו'". (ס"ח) הקשר לשיעור חומש "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", והלימוד שלא להחזיר שטחי ארץ הקודש הנוגעים לפקוח נפש. (ס"י)
תכלית התענית - תשובה; ירידה צורך עלי'; בפרט בעשרה בטבת שחמור מהשאר; הקשר דריש וסיום רבמ"ם הלכות תענית. (ס"א) הקשר לשנת הקהל. (סי"ג) הקשר לשיעור חומש - "ביקש יעקב לגלות הקץ"; "לישועתך קויתי ה'". (סי"ט)
טעם הזכרת שם בעל המאמר (ר' יצחק) בפרש"י ר"פ / שאלה להרגצ'ובי בענין שיטת חז"ל בחכמת התכונה / היחס לספר שיש בו רעיונות של כפירה בעניני ששת ימי בראשית / ביאור מאמר ר"פ (ב"ב עג, ב) "אי לאו דהואי התם לא הימני"; שקו"ט בכמה מרז"ל בענין "שרו של יום" / זמן בריאת הנשמות / חלוקת כל אלף משית אלפי שנין לפרטים / מחלוקת תלמידי הגר"א עם הגר"א בענין הצמצום / "גבול" ו"בלי גבול" שניהם במאמר ה"כמה", ולכן אפשר שיהיו בלי גבול גבולים / צמיחה באופן דיש מאין או יש מיש / זכויות האשה בארץ הקודש / תכנון המשפחה / הערות בפירוש הרמב"ן על התורה: זמן כתיבת ההקדמה; הלשונות "באימה . . בזיע"; ביצת הנמלה" / עוד הערות לרמב"ן.
מכתב כללי דז' חשון תשמ"א: הקהל / מכתב כללי דר"ח חשון תשמ"ג: חיזוק עניני תשרי ע"י אסיפות אנשים נשים וטף.
הוראה בעבודה מהפסוק לך לך גו' / ביאור ע"ד הצחות בשם "אברהם אליהו" / שקו"ט ע"ד העמידה בתוקף שלא להחזיר את שטחי ארץ הקודש.
מעלת ישיבת תומכי תמימים והוראה מפ' וירא.
הוראה מעבודת אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע.
מעלת ישיבת תומכי תמימים והוראה מהפסוק "אלקי השמים ואלקי הארץ" / הוראה מכ' חשון וקניית אותיות בספר תורה / עשיית נקב באזניים בשביל נזם / ניחום אבלי ע"י מכתב.
חודש מוצלח.
סגולה באמירת הפסוק "והנה ה' נצב כו'" (מהי"ב פסוקים) / חיתון הבת הצעירה לפני הבכירה / חיתון בן צעיר לפני הבת הבכירה / כנ"ל לפני הבן המבוגר.
הכנסת ספר תורה ביו"ד כסלו.
מכתב תודה על דרשה־געשאנק לנישואי כ"ק אד"ש / מענה על ברכה ליובל השלשים / שיחה בענין ספר תורה לזכות כ"ק אד"ש והרבנית / ברכה לקבוצת חתנים וכלות.
בר מצוה שחלה בחג הפסח / ברכה לקבוצת בני מצוה.
מעלת תלמידי תומכי תמימים וההוראה מנרות חנוכה / הנחת אבן פינה לבית הכנסת חב"ד ות"ת בבני ברק בין י"ט כסלו לחנוכה / הקשר דחנוכה לי"ט כסלו.
הוראה כללית - כל קיום המצוות בהידור (כמו נירות חנוכה) / הוראות כלליות מפרטי הדלקת נר חנוכה / מעות חנוכה / פתיחת בית חב"ד באילת - והוראה מחנוכה / חנוכת מקוה טהרה / יסוד ועד למהגרים יהודיים בברלין (תשמ"א) וההוראה מחנוכה / מעלת תומכי תמימים והקשר לחנוכה / כנ"ל בקשר לזאת חנוכה / רמז מנר חנוכה לענין לימוד החסידות / מענה למי שתירץ קושיית הבית יוסף שהשמן שבפך הי' בכחו לדלוק זמן בלתי מוגבל / מנהגנו בקריאת התורה בימי חנוכה / המקור למ"ש בחסידות שאהרן הוא משבעת הרועים.
מצות כיבוד אב בדור רביעי.
ההוראה מעשרה בטבת לענין מעלת ישיבת תומכי תמימים.
זמן הקמת מצבה / ביקור על קברי אבות לאחר ז' שנים / הטעם שנמנע מיעקב גילוי הקץ.