בזוהר פרשתנו איתא שעבודת הצדיקים היא בעלי' בסדר והדרגה מיום ליום, משא"כ בעלי תשובה שעבודתם היא "בשעתא חדא ביומא חדא ברגע חדא קרבין לגבי קב"ה".

ומבאר אאמו"ר את סדר הלשונות (דלכאורה "שעתא כו' יומא כו' ברגע" אינם בסדר מהארוך אל הקצר), ש"בשעתא חדא" הוא מלכות (התשובה שבמלכות שהיא בבחי' "סור מרע"), "ביומא" הוא ז"א (התשובה דז"א שענינה "עשה טוב"), ובינה נק' רגע (התשובה דבינה שהיא "בקש שלום" - ענין התורה).

ויש לומר שג' מדרגות אלו קשורים גם בענין אורך הזמן כפשוטו. דהנה, בענין הקיצור מוצאים לפעמים שקיצור הוא מעלה (דכמו שהענין הוא במקורו הוא בקיצור יותר), אך לפעמים קיצור הוא חיסרון (כמו "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה", שזהו מפני חיסרון בדעת התלמיד). ויש לומר שכשהחילוק בין העליון לתחתון הוא ב"עולם" אחר, אזי ענין הקיצור הוא מעלה, כי כנ"ל כשהדבר הוא במקורו הוא בקיצור יותר. אך בעולם אחד הנה דוקא הענין הנעלה בא באריכות. (על דרך המשנה והגמרא, שהם עולמות שונים, ולכן המשנה היא בקיצור כי קיצור הוא ענין המעלה. משא"כ בגמרא גופא שהשכל העמוק יותר בא בהסברה ובאריכות יתירה).

והנה, העבודה ד"סור מרע" "ועשה טוב" הו"ע תשובה תתאה, משא"כ התשובה דתורה היא תשובה עילאה שהיא "עולם" עליון יותר, ולכן משך הזמן דתשובה עילאה הוא הקצר ביותר - "ברגעא חדא". משא"כ בעולם דתשובה תתאה - ז"א הוא יומא חדא שהוא ארוך יותר משעתא חדא, כי, כנ"ל, בעולם אחד גופא האריכות הוא מעלה.