לכאורה צריך להבין מהו השייכות בין ז' מר חשון - שבו חזרו בני ישראל מהעלי' לרגל למצב ד"איש תחת גפנו" - לפרשת לך לך – שענינה הוא העליה מחוץ לארץ לארץ ישראל? 

ויובן בהקדים החילוק שבין שכיר לשליח, ששכיר עובד בהמקום (בביתו או ברשותו) של בעל הבית, אך העבודה הוא בשביל עצמו כדי שיקבל שכר. אך שליח פועל בריחוק מקום, אך בהפעולה היא עבור המשלח ולכן שלוחו של אדם כמותו. 

והנה, כשישראל עלו לרגל הרי זה באופן דשכיר, שהלכו כדי לראות אלוקות. ודוקא כשחזרו לביתם כדי לעשות דירה בתחתונים הנה אז נעשו שלוחי הקב"ה. וזהו שז' מרחשון הוא ענין "לך לך" דאמיתית ענין העלי' הוא עלי' שלא בערך - שנעשה ע"י שיוצא - "מארצך וממולדתך ומבית אביך" - ממציאות נברא ומתאחד עם הבורא שזהו עלי' שלא בערך.