על הפסוק (נ, כג) "גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף" מפרש רש"י: "על ברכי יוסף: כתרגומו, גדלן בין ברכיו".

והנה האב"ע מבאר שפירוש "ילדו" הוא גדלו, אך רש"י אינו סובר כהאב"ע ולכן מביא מהתרגום "אתילידו ורבי יוסף", ש"גדלן" הוא פירושו של "ורבי" ולא פירושו של "יולדו". ובטעם הדבר יש לומר (דלכאורה פירוש התרגום אינו פשוטו של מקרא, שהרי עפי"ז צריך לומר שמקרא זו הוא מקרא קצר): דבפרשת ויצא אמרה רחל "ותלד על ברכי", ורש"י מפרש: "כתרגומו ואנא ארבי", ושם אי אפשר לומר ש"אנא ארבי" הוא פי' "ותלד", כי שם "ותלד" קאי על בלהה, ופירוש "ותלד" שם הוא כפשוטו, ולכן בפסוק דידן מפרש רש"י ג"כ ש"יולדו" פירושו כפשוטו (דלא כהאב"ע), ולכן מפרש כהתרגום (ש"ורבי" אינו התרגום של יולדו).

אך צריך להבין מדוע צריך רש"י לבאר בלשון הקודש את דברי התרגום – "גדלן בין ברכיו" – ובפרט שלכאורה פירוש רש"י הוא היפך התרגום, שהרי התרגום מפרש שגידל אותם דהיינו ש"על ברכי" אינו כפשוטו, ואילו רש"י מדגיש שעל ברכי הוא כפשוטו.

והביאור: רש"י מפרש "גדלן בין ברכיו" להוציא מפירוש תרגום יונתן שמפרש: "כד אתילידו גזרינו יוסף" – שברית מילה שלהם הי' על ברכי יוסף (דפירוש זה מסתבר יותר כי קשה לפרש שיוסף שהי' משנה למלך כו' התעסק בגידול בני מכיר). ורש"י שולל פירוש זה כי בפסוק נאמר "וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף", זאת אומרת ש"גם בני מכיר" הוא חידוש גדול יותר מ"וירא יוסף לאפרים בני שלשים" (אף שזהו רק ב' דורות), ולכן מפרש רש"י ש"גדלן בין ברכיו" – שלאפרים רק ראה בני שלשים, משא"כ בני מכיר שגדלן (שפירושו עד גיל מבוגר יותר מהלידה).

והנה, מתרגום יונתן זה ישנו מקור לדברי אדמו"ר הזקן שהתחלת כניסת נפש הקדושה הוא בברית, שהרי מפרש ש"גזרינן יוסף" הוא התרגום של "יולדו", זאת אומרת שכאילו נולדו בשעת הברית, מפני שאז נכנסת נפש הקדושה.

וזהו גם המקור למנהג ישראל שאף שאדם אחד לא יהי' סנדק עבור שני אחים, מ"מ המרא דאתרא יכול להיות סנדק עבור שני אחים, והמקור לזה הוא מיוסף – שהי' המולך במצרים - (ע"פ התרגום יונתן) שהי' הסנדק לבני מכיר (כמה בנים).

והנה, לשיטת רש"י רואים שישנו חיוב ללמד תורה גם לבני הנכדים (דלא כבשו"ע שכותב שישנו חיוב ללמד רק את הנכדים - ורק אם הוא חכם המלמד אזי יש לו חיוב ללמד את קרוביו לפני שאר בני אדם).