על הפסוק (מו, כז) "כל נפש הבאה מצרימה שבעים" איתא בפרקי דרבי אליעזר שהקב"ה השלים המנין, וכמה מפרשי התורה מפרשים שיעקב השלים המנין, וברש"י איתא (מהגמ') שיוכבד נולדה בין החומות והיא השלימה המנין. וצריך להבין מהו תוכן החילוקי דיעות, ומדוע מפרש רש"י פירוש שאינו כפשוטו - שהרי יוכבד לא נזכרה בכתוב עד חומש שמות?

והביאור בזה: מטרת גלות מצרים, על ידי שבעים נפש, הי' כדי לפעול בעולם (ע' שרים) ולפעול על בני ישראל (שבעים זקנים).

והנה, כדי שההמשכה דמדריגת האבות יבוא לכל נשמה, צריך שהשבטים - שענינם המשכת מדרגת האבות לבי"ע - יומשכו למצרים, שהיא המדריגה הכי תחתונה, ועי"ז נמשך האלוקות - אמונה - לכל אחד מישראל, גם לזה שנמצא במדריגה הכי תחתונה.

אך כדי שהשבעים נפש לא יושקעו בגלות מצרים צריכים לנתינת כח מלמעלה. ולכן כמה מפרשים סוברים שיעקב נמנה עמהם (דמפרשים שייכים למקרא שהוא בעשי' - ולכן מפרשים שהנתינת כח הוא ע"י יעקב ששייך לעשי', שהרי נמשך ע"י השבטים לבי"ע). אך הפרקי דרבי אליעזר סובר שכדי שיהי' ירידה בגלות (שבלשון הפרקי דרבי אליעזר מודגש ענין הירידה) אי אפשר שיעקב ימנה עמהם, שהרי מדריגת יעקב היא למעלה מהגלות, ואם ימנה עמהם אזי לא ירגישו את הגלות (דפרקי דרבי אליעזר הוא בחי' אגדה, שבה ישנם סודות התורה, ולכן מבאר שהנתינת כח הוא מבחי' שלמעלה מהעולם). ולכן מבאר שהקב"ה נמצא עמהם, שמפני שהקב"ה הוא בחי' סובב לכן יכול להיות עמהם ואעפ"כ לא יורגש בהם, ובמילא ירגישו את הגלות.

אך לרש"י הנתינת כח הוא מיוכבד, שמצד אחד היתה בגלות לגמרי אך מצד שני היתה למעלה מהגלות שהרי "נולדה בין החומות", שזהו בחי' המלכות ש"רגליה יורדות מות", ופעולת הביטול שעל ידה הוא בדרך זיכוך, מצד הנברא גופא, שהביטול הוא מצד הנבראים גופא. [ולא בדרך כיבוש כהביטול שעל ידי בחינת ז"א שלמעלה מהעולם (שלכן מודגש בפדר"א ש"נתייחסו כל הזכרים", כי הבירור ע"י הקב"ה שלמעלה מהעולם הוא ע"י בחי' זכר שדרכו ליכבוש) - שעי"ז מתבטל העולם].

ולכן רש"י - פשוטו של מקרא ממש - מפרש שהנתינת כח הוא על ידי יוכבד - מצד בחי' עשיה גופא.