רב מפרש ע"פ פשט התיבה - "חדש ממש", ומפרש שעיקר חטא פרעה היה בין אדם למקום (הלכה כרב באיסורי), ושמואל מפרש כפי פשט כללות הענין – שנתחדשו גזרותיו. ומפרש שעיקר חטא פרעה היה בין אדם לחבירו (הלכה כשמואל באיסורי).
גזירת "כל הבן הילוד וגו'" הי' שיחשבו שהפרנסה באה על ידי היאור. וזה יכול להיות רק ע"י הירידה למצרים. וגאולת מצרים הוא ע"י משה, שזן את אמונת בנ"י. וזהו הקשר בין ביטול הע"ז של היאור – ע"י בת פרעה – לביטול גזירת "כל הבן הילוד".
מהכתוב משמע "ש"ויגדל" השני היה "בימים ההם" – סמוך ל"ויגדל" הראשון. ולכן מחדש רש"י ש"הראשון לגדולה", ש"ויגדל" הא' אינו ע"ד "ויגדל גו' ויגמל", אלא שהיה גדול בקומה. ומיד לאח"ז "ויגדל" - "השני לגדולה". "לקומה": מעלה בשייכות לעצמו. "לגדולה": מעלה בשייכות לזלות.
על "למה הרועתה" מביא רש"י בפשש"מ שגם בעקידה הי' מקרה דומה, שההבטחה עצמה – "כי ביצחק יקרא לך זרע" - גורמת רעה יתירה באמרו "והעלהו". אך בפרשתנו, הדוגמאות שמביא רש"י אינם דומים לנדו"ד, ורק מצד "רבותינו דרשוהו לענין של מעלה" מפרשים "יש לי להתאונן".
"אשר ילדה יוכבד לעמרם" מבאר מדוע זכו משה ואהרן להוציא את בנ"י ממצרים, והוא מפני שעמדו בתוקף נגד גזירת פרעה. ולפ"ז צ"ל מדוע "יש מקומות" שהקדים אהרן – שהי' צריך להקדים את משה גם כשמדבר בלידתם מפני שמשה נולד לאחר שעמדו בתוקף כו' - והוא מפני ש"שקולים כאחד".
לאחר שמשה הלך אל פרעה בפרשת שמות הבין שהוא "ערל שפתים" (לא רק "כבד פה"), ולכן אמר לו הקב"ה "אתה תדבר", ש"כל שליחות ושליחות" הוא בכח הקב"ה. וע"י דיבור משה (בלה"ק) באופן תקיף וכו' נעשה רדיה בפרעה.
איך יצא אהרן ידי חובת "והעל את הצפרדעים" בהעלאת צפרדע אחת? ומפרש רש"י "שהי' מתזת נחילים", וב"ותעל" ב' פירושים: (א) שהצפרדע עלתה, (ב) שהתיזה נחילים. וממשיך "ופשוטו" – של התיבה - שבה לתיבה יש רק משמעות אחת – "שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות".
לענין שפסח צריך לחול בתקופת ניסן אנו סומכים על תקופת ר' אדא (שלשיטתו פסח חל תמיד לאחר התחלת תקופת ניסן), אך לענין חשבון השנים סומכים על תקופת שמואל, מפני שלענין השנים מספיק שתקופת ניסן תתחיל אפי' בסיום חודש ניסן. והביאור בזה.
הרמב"ם מונה את שחיטת קרבן פסח ואכילת הפסח לשני מצות מפני שלאכילה יש זמן בפני עצמו, זאת אומרת תנאים מיוחדים, ומזה הוכחה שהיא מצוה בפני עצמה. (ע"ד שמצות אכילת פסח אינה נכללת במצות אכילת שאר קדשים כי לאכילת פסח תנאים מיוחדים).
"ושהיו שטופין" הוא טעם על לקיחת השה מבעשור. ומקדים רש"י שדם פסח ודם מילה הי' כדי שיזכו להיגאל. ונתן להם ב' מצוות, שהו"ע ב' הקווים דסור מרע ועשה טוב, ורמב"ח היה מנחם את תלמידיו, וביאר להם שהטעם לישיבתם ברומי הוא לפעול על בנ"י לקיים מצות כדי שיזכו להיגאל.
"מכאן כו' כשר שבמצרים הרוג": "מכאן" - מזה שהשתתפו ונהרגו על הים - "היה ר' שמעון אומר כשר שבמצרים הרוג", שהמצריים המדוברים בפסוק זה - "מכאן" – דוקא אלו שהיו באותו הדור, הנה, "הכשר שבמצרים הרוג", בדוגמת נחשים (שהם אמרו "הבה נתחכמה לו", בערמומיות וכו').
האמירה הראשונה מדבר ע"ד הנהגת בנ"י, ולכן מודגש הטוב שבתלונה – שהאמינו ביכולת ה', ולכן מדגיש רש"י שלחם ינתן בפנים מאירות (ואינו מאריך בנוגע לבשר). והאמירה השניה הוא בנוגע לצרכים הגשמיים דבנ"י, ומבאר שהחילוק באופן הנתינה דצרכים הגשמיים הוא לפי הנחיצות שלהם.
גם במן היו חילוקים לפי ערך עבודת האדם, מפני שמטרת המן הוא לפעול על בנ"י שגם כשיאכלו לחם מן הארץ ידעו שהלחם בא מהקב"ה. ולכן צריך להיות שייכות בין המן ללחם, ולכן גם במן הי' ענין של התחשבות בעבודת האדם. ביאור השייכות דמן לשבת.
מקומו של אדם הוא ד' אמות – דג' אמות הוא שיעור גופו, ואמה אחת הוא כדי שיגביה את ראשו - דשלימות האדם הוא דוקא כשהחכמה נמשך במעשה. ביתרו היה שלימות החכמה ומעשה, ובא כששמע קרי"ס – "ויסעו" בחי' מעשה, ומלחמת עמלק – חכמה, ביטול השאלה "היש ה' בקרבנו".
יתרו ידע שמשה מעלה את בני ישראל למדריגת משה, אך טען שבני ישראל צריכים ללמוד תורה לפי ערכם, כדי שיהיו מוכנים לזמן של "הנך שוכב עם אבותיך". מינוי הדיינים הי' ע"י משה, מפני שכל עניני התורה צריכים לבוא ע"י משה.
"אי לאו האי יומא דקא גרים כמא יוסף איכא בשוקא" - דוקא ע"י מתן תורה אפשר לפעול הוספת קדושה - "יוסף" - "בשוקא". כי החפצה משתנה ע"י קיום המצוה. וזהו "דקא גרים", שהיום דמתן תורה גרם שאח"כ, ע"י קיום התורה ומצוות בפועל, יהיה שינוי בחפצא דהעולם ובהאדם הלומד.
מפסוק דידן רואים שאי אפשר לפרש ש"ירד עליו ממש", מפני שהיה רק עשן אך ההר לא בער. ולכן מפרש רש"י "הרכין שמים וכו' והציען על גבי ההר כמצע על גבי המטה", שהמצע היא על גבי ההר, ולכן הקדושה היתה בהר גופא. ובמ"ת היה עשן כו' מפני שאז ירד ה' ב"כסא הכבוד".
הציווי הראשון לאחר מתן תורה הוא "ואלה המשפטים", מפני שהחידוש דמ"ת הוא חיבור העליון והתחתון ע"י ההשגה - "זה אלי". ולאחר השגה באים לאמונה - "אלוקי אבי", דלאחר היחוד שע"י השגה אין השכל מתבטל מענינים שלמעלה מהשגה. ולכן גם "נעשה ונשמע" נכלל במשפטים.
הקס"ד ש"עבד עברי" הוא עבדו של עברי הוא מפני שלבני ישראל הי' רכוש גדול, ואם כן קשה לומר שעברי מכר את עצמו לעבד. רש"י מביא "כי תקנה" בדיבור המתחיל, מפני ש"תקנה" הוא לשון עתיד – (דמיד אחר מ"ת אין שייך עבד עברי). וזהו המצוה הראשונה לאחר מ"ת כי "אזן ששמעה על הר סיני כו'".
לכולי עלמא מצד הגנב צריך לשלם ה', ורק בשה הואיל ונתבזה מקילים עליו ומשלם רק ד'. והנגנב מצדו ראוי לקבל ד', ורק שבשור מוסיפים עוד פעם אחת הואיל ובטלו ממלאכה. ורבי יוחנן בן זכאי מדגיש איך שהוא מצד הגנב, ורבי מאיר מדגיש את צד הנגנב.
נזקקים לתובע תחילה, מפני שהמודה במקצת (שפטור כשמודה לפני התביעה) היה צריך לשלם לפני שנתבע. ורק כש"זילי נכסי'" נזקקים לנתבע תחילה. בפנימיות הענינים: התובע הוא היצה"ר, איש הישראלי הוא "מודה במקצת" ש"זילי נכסי" - שיש לו זמן מוגבל לקיים שליחותו, ואין לו זמן להתטען עם היצה"ר.
"תרומה" הוא הפרשה (לרשות הקדושה), ואם כן א"א לפרש ש"לי" פירושו לתת להקדש (שכבר נאמר ב"ויקחו תרומה"), ולכן מפרש רש"י "לי לשמי" - שצ"ל לשמה. ובתרומה נרמז גם תרומת המזבח שלוקחים בע"כ, כי "ויקחו" קאי על הגיזברין שהם צריכים לקחת את התרומה לשמה.
תרומת האדנים קאי על התורה, שע"י לוקחים את העצמות - "ויקחו לי". אך זהו גילוי מלמעלה ולכן "לי" ו"תרומה" הם שני תיבות דהאדם מובדל מהעצמות. וע"י התפילה נכלל האדם בקדושה - "תרומתי" (תיבה אחת). ו"תרומה" הו"ע גמ"ח, שאין הקדושה נראית בדברים הגשמיים.
בהלכות בהב"ח מדגיש הרמב"ם ש"שלוש מצוות נצטוו בנ"י" (דג' מצוות אלו תלויים זב"ז). ומביא את הציווי הכללי - "ועשו לי מקדש" - ומבאר שגם לפני בית עולמים היה מעין קיום ג' מצות אלו. ובהלכות מלכים מדובר בזמן שנכנסו לארץ, ולכן מביא את הפסוק המדבר בא"י - "לשכנו תדרשו".
ב"ש מסתכלים על כללות הדבר וב"ה מסתכלים על הפרטים. רבי אליעזר – כבית שמאי – מסתכל על כללות המזבח, שכולו נקרא מזבח הזהב ומזבח הנחושת ולכן הזהב והנחושת הוא טעם לטמא, ורק שהתורה קראה למזבחות אדמה ולכן הם כקרקע ואינם מקבלין טומאה.
נאמר "לא יקרע" לשון נפעל, ולכן אזי אם זהו איסור אז צריך לומר שזהו איסור חמור יותר משאר האיסורים ("לא יזח" ו"לא יסורו" יכולים להיעשות ע"י אחרים), ואין זה מסתבר. ולכן מפרש רש"י שזהו נתינת טעם - "כדי שלא יקרע". ולא נאמר בפירוש "שלא יקרע", כדי למרמז גם על הלאו.
אסתר השתדלה בביטול הגזירה על ידי השתדלות בעשיה גשמית ולכן רצתה לקבוע את הנס על ידי כתיבה גשמית. גם כשהאדם נמצא במצב של הסתר יש בו בחינת "הדסה", ויכול להגיע למדריגה ד"אין השחר מעיר אותי" – שאינו זקוק להגילוי ד"שחר" כדי להצילו מתאוות.
בפורים היה קבלת כללות התורה ברצון, ולכן נקבעו ג' במצוות המיוחדות דפורים באופן דהוספה על החיוב הרגיל. ענין קבלת התורה הוא היציאה מגדרי האדם - "פרחה נשמתן", ולכן צריך להרבות במתנות לאביונים, כי זה ששמחתו הוא מזה שמשמח אחרים מראה שיצא ממציאותו.
במחצית השקל הנתינה עצמה היא הכפרה, ולכן צריכה להינתן כולה כאחת. מחצה"ש הוא גם בעל כרחן (דלא כקרבנות), ולכן תמה משה כו'. והראה לו הקב"ה מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל. שגילה למשה שגם בנתינה בעל כרחו - "ומשקלה", היא נתינה מעצם הנשמה - "מטבע של אש".
לר"מ העיקרין נימוחין בשמן וא"כ הם חלק משמן המשחה - שההוה מכריע את העתיד, ואם כן בשעת העשיה העיקר הוא ש"ועשית אותו רוקח" יהיה כדבעי. ולר"י שמן פירשו שמן בלבד ללא עיקרין - שהעתיד מכריע, וא"כ גם בשעת העשיה העיקר הוא שבעתיד יהי' השמן בשלימות.
טענת משה "כלום מתקנא אלא חכם בחכם כו'" הי' על אופן העונש, שמראה שהיה חרון אף על זה שעבדו את העגל, זאת אומרת שהיתה קנאה על עבודה זרה, ולא על בני ישראל שעבדו את העבודה זרה.
"מה ראו להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה" דלא כהנהגתם הראויה בנדבת המשכן. דתפקיד הנשיאים הוא לדאוג שבנ"י יתנדבו ויעשו ככל שביכלתם, אך מכל מקום כשראו הנשיאם שלא היה צורך בנדבתם (שבנ"י הביאו כסף לקנות את אבני השהם) הבינו שבהנהגתם היה מעורב גם עצלות.
תלמיד חכם שעבר עבירה, ולכן הוא בגיהנום, אך אעפ"כ "גופן אש" ("ק"ו מסלמנדרא") שהוא מיוחד עם התורה ולכן אין האור שולט בו. אך פעולת המצוות הוא באופן מקיף, ולכן הלימוד שאין אור של גיהנום שולטת בפושעי ישראל הוא ממזבח הזהב, שהציפוי מקיף ושומר עליו.
פירוש "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים הוא שישנה מעלה ב"שיחה" על תורה. וא"כ מובן שמלאכת המשכן נתפרשה עוד פעם מפני החביבות שבה – בחינת "שיחה". במלאכת המשכן ישנו חיבור "נדיב ליבו" – "שיחה" – וקיום ציווי ה' – "עבדי אבות".
"מנוחה זו שילה" מפני ש"מנוחה" קאי על האדם וכיליו הנחים, ובמשכן היה הבחירה והנצחיות במשכן וכלי המשכן. "והנחלה זו ירושלים" כי "נחלה" קאי על מקום, והבחירה והנצחיות דבית המקדש הוא במקום המקדש. פנימיות הלב מתבטא בגשמיות - שלכן הארון פועל נצחיות.
שקו"ט אי משיח גדול ממשה / ביאור בדברי ס' "מערכת האלקות" שהאין-סוף איננו רמוז בתורה וכו' / ההפרש בין שמות ע"ב ס"ג מ"ה ושם ב"ן.
לימוד מהוראות בעל ההילולא לבנות חב"ד.
ביאור פרש"י "וארא - אל האבות" וההוראה בענין החינוך ובמיוחד חינוך הבנות.
תירוץ על קושיית מהר"י קורקוס על הכסף משנה (הל' בכורים פי"ב ה"ו) בגדר זמן שלשים יום דפדיון הבן / שיעור אצבעיים על אצבעיים בתפילין / חציצת האויר שבין תש"ר והראש / ביאור מעלת מצות תפילין בס' אלה המצות להר"מ חגיז (מצוה שע"ח) / טעם הכרח "מבצע תפילין" גם לאחר גמר המלחמה באה"ק / הכרח ומעלת "מבצע תפילין" / מעלת מצות תפילין ובפרט בצבא / שקו"ט בציור אותיות כתב חב"ד, כגון ט' וצ' / אופן בדיקת התפילין כדבעי / מורות בבתי ספר לבנות - בדוגמת משה ואהרן.
מסירת נפשו של בעל ההילולא על חינוך והפצת היהדות / "אשתכח בהאי עלמא יתיר מבחיוהי" / סידור ציון יום היאצ"ט במוסד חינוך לפי ערך התלמידים /תחנון ביום הסתלקות צדיקים; מעלת אהל צדיק הדור / הכנות כדבעי ליום ההילולא ובפרט כשחל בשבת שירה / זכות בעל ההילולא עומד לעוסקים בעניניו / "הנוטל פרוטה מאיוב מתברך"; שיעורי חת"ת ותורת בעל ההילולא / ברכות בעל ההילולא בקשר לכפר חב"ד / זמן ההתבוננות בעבודת בעל ההילולא והחלטה לעסוק בזה / הקשר דבעל ההילולא ועבודתו עם ענין פורים / זמן סגולה בקשר ללימוד וחינוך / מעלת מוסד "בית רבקה" / מעלת בי"ס ליובאוויטש (בלונדון) / מברקים ליו"ד שבט - תשל"ח-תש"מ.
שקו"ט במארז"ל "אין מרובע מששת ימי בראשית" וביאור המכילתא ר"פ בשלח על פסוק "וישובו ויחנו לפני פי החירות" / מעלת ענין השירה ואופן פיתוח ועיבוד שירי חב"ד בזמננו/ הערות לרשימת הצ"צ (אוה"ת נ"ך ע' שס) על הפסוק "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך גו'" - כמה דרגות ברפואה / ענין אכילה ושתי' שבעולם הבא; מצב הגוף כשיקום בתחה"מ / נשמות שנתגלגלו כמה פעמים - איזה גוף יקום בתחה"מ / איסור קביעת טיפול רפואי ג' ימים לפני השבת / גדר חיוב "לחם משנה" / שבת זמן עונג ולא זמן שמחה / מצות תיקון עירובין / כ"ו שעות דשבת / הכרח אכילת סעודת יום שבת עם בני הבית (נוסף על ההתוועדות בביהכנ"ס) / סידור "סעודה שלישית" עבור תלמידי בית-ספר תיכון / ברכה למסדרי סעודה שלישית דתו"ת מאנטרעאל / מעלת מסיבות שבת / מעלת סעודת "מלוה מלכה" ופעולתה על ימות השבוע / שמירת שבת במקומות שהיום (והלילה) הוא יותר מכ"ד שעות / שקו"ט בשו"ע אדמו"ר הזקן הל' שבת (סשנ"ז ס"א) אודות שפיכת מים ברה"י שיוצאים לרה"ר.
לימוד כללי מג' הענינים שבאילן - צמיחה, עשיית פירות, פירות שעושין פירות - לגבי אדם שנמשל לאילן (שקו"ט בשיטת הרמב"ם אודות המשלים שבתורה) / "לשיטתו" דב"ה וב"ש אי "בכח" עדיף או "בפועל" עדיף אינה בכל דיני התורה.
"ורפא ירפא" יחד עם בטחון וכו' / בריאות הגוף קשורה עם בריאות הנשמה / הוספה בלימוד התורה - סגולה לרפואה / הרופאים רק שלוחים וצ"ל שמירת טה"מ וכו' / "רשות לרופא לרפאות" אבל לא להכביד על הלב / הבא לבית הרפואה צריך לנצל זה להפצת היהדות וכו' / בריאות ברוחניות משפיעה על בריאות הגוף / החולה אינו צריך להעסיק שכלו בעניני רפואה ורק לקיים הוראת הרופא / ברכה לבריאות; שיעורי חת"ת / שלילת ענין התעניות / שלילת שבירת הרוח ועצבות / קיום הוראות הרופא בדיוק / השתתפות בעבודת צא"ח תוסיף בבריאות הגוף / חינוך מוסדות - סגולה לבריאות / הבטחה שעשו במצב של חולי יש לקיימה / ברכה לבריאות; שיעורי חת"ת; אמירת ה' מזמורי תהלים על הסדר לטובת בריאות האם / סגולה לבריאות הרגליים - ידיעת שער היחוד והאונה בע"פ ונתינת צדקה / דחיית טפול תלוי' ברופא; זהירות לעשות טיפולים באופן המותן ע"פ שו"ע / בדיקת אשה שלא נכנסה להריון / קרני "רענטגען" / טפול קרני "רדיום" בקטנים / לימוד לענין גמ"ח משנת העיבור שהיא שלימה / גמ"ח וחודש אדר / גמ"ח בשנת העיבור שהיא סיום מחזור קטן ושתחלתה ביום ג' שהוכפל בו כי טוב (שקו"ט במקור לשון אגה"ק סוס"ט "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה") / מעלת גמ"ח / יסוד קרן גמ"ח בנחלת הר חב"ד לעולי רוסי' / מברק לשלוחים בארה"ק - תשל"ו.
לימוד משנת העיבור בקשר לאופן החינוך בישיבה / זמן בר מצוה במי שנולד בחודש העיבור הושמט בשו"ע אדה"ז / לימוד משנת העיבור בקשר לאופן החינוך בישיבה / שמחה ואמונה בהשגחה פרטית.
מעלת נשי ובנות ישראל בבנין המשכן והלימוד לענין מוסד חינוך לבנות / "החי נושא את עצמו" - הרמז בזה / הנחת אבן הפינה לשיכון חב"ד בירושלים (שקו"ט בענין "הנחת בן פינה") / מעלת בית כנסת שבו כולם "אגודה אחת" / בית כנסת "נוסח האר"י" "צמח צדק" ו"ליובאוויטש" / מעלת השלום בין מתפללי ביהכנ"ס / אופן הנהגת גבאי בביכנ"ס חב"ד / שלילת "ועידה עולמית מבתי כנסיות" / מחיצה בביכנ"ס / הכרח בימה באמצע ביכנ"ס ושקו"ט בזה / כניסת כלב (של סומא) לבית כנסת / הכח והזכות של גבאי / אחרי מאורע בלתי רצוי בבנין ישיבה - "אחרי שריפה מתעשרים".
ביאור פתגם אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע "דעם כהן גדול מאַכט דער רבי".
התעוררות על "מבצע פורים" / הוספה דילדים בלימוד תורה וצדקה לקראת פורים / כנ"ל; יסוד קרנות גמ"ח ע"י תלמידי בתי הספר / ענין מחיית זכר עמלק בעבודת האדם / הכנות ל"מבצע פורים"; כינוסי תורה תפלה וצדקה / הוראה מימי הפורים ע"ד הכרח חינוך הכשר / הוראה מהנהגת מרדכי לענין המסירת נפש / מעלת עבודת הצדקה ("מתנות לאביונים") בדורנו / מעלת והכרח ענין השמחה / קירוב הנוער / לימוד לנשי ישראל ממאמר אסתר למרדכי "לך כנוס גו'" / מברקים לפורים - תשל"ה-תש"מ.
הוראה מפ' ויקהל-פקודי לאופן הנהלת ישיבה: ידיעת הוראות ה', קיומם, מסירת דין וחשבון / איסור נסיעה באני' ישראלית בשבת / שאלות בכתוב ויקהל לה, יב (ואת פרוכת המסך) ופרש"י ע"ז.
לימוד מפ' פקודי לענין מעלת מוסד "בית רבקה".