בסיום פרשתנו נאמר: "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם". ולכאורה קשה מה נוגע כאן סדר המסעות. ובפרט על פי חז"ל ש"ויקרא אל משה" הוא המשך לפסוק שלפני זה "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן גו'" ואם כן מדוע מפסיקה התורה בענין המסעות?

ויובן בהקדים הביאור בהתחלת ספר שמות שהרי נעוץ תחילתן בסופן. דלכאורה ספר שמות ענינה הוא גאולה – בלי גבול, והתחלתה הוא בענין שמות ומנין – גבול. ועל דרך זה בסוף הספר, שהשראת אור אין סוף במשכן עד ש"ולא יכול משה לבוא גו'" – בלי גבול, נמצא בפרשת פקודי שהוא ענין המנין – גבול. והביאור בזה: התכלית הוא שיהיה דירה לעצמותו בתחתונים, חיבור גבול ובלי גבול.

והנה עיקר הדירה היא בנשמות ישראל, ורק כדי שהדירה בנשמות ישראל יהיה באופן של בלי גבול בגילוי הרי זה על ידי שהדירה היא בתחתונים, שגם הגבול דהתחתון אינו מסתיר. ולכן התחלת הספר הוא בשמות בני ישראל, "להודיע חיבתן", כי עיקר הדירה היא בישראל כנ"ל. וסיום הספר הוא בהשראת השכינה במשכן – בדברים גשמיים, שזהו ה"סוף" והגילוי דהדירה בתחתונים.

וזהו שסיום הסדרא היא "ובהעלות הארון גו'", כי התכלית היא עשיית הדירה במקום שאין בו אלוקות בגילוי, שהמשכן נותן כח להמשיך קדושה "בכל מסעיהם".

וזהו הקשר ל"ויקרא אל משה" - עבודת הקרבנות - דענין הקרבן הוא ההעלאה דהבהמה הגשמית גופא (דלא כהמשכן שענינה המשכה מלמעלה).

וההוראה: גם כשהאדם נמצא בחושך הגלות צריך לדעת ש"מה' מצעדי גבר כוננו", כדי להמשיך קדושה "בכל מסעיהם", ועל ידי זה "בהעלות הענן" שעל ידי עבודה זו מגיעים למעלה מהענן וממשיכים זאת בהחניה הבאה.