ענינו של רשב"י הי' גילוי פנימיות התורה ולכן היה יכול לגלות שהקללות הם באמת ברכות. בתניא ישנם כמה עצות איך לקבל יסורים באהבה (שלעת"ל יתגלה הטוב, או ע"י ההתבוננות שבפנימיות זהו אהבה של הקב"ה, או ביטול הנסיון ע"י שעומד בנסיון), ודוקא על ידי מדרגת רשב"י - מצד גילוי פנימיות התורה - רואים מיד שזהו טוב הנראה והנגלה.
ר' יהודה ור' שמעון אזלי לשיטתייהו, ר' יהודה סובר שרק ביטול במציאות נקרא ביטול, ולכן על "והשבתי" מפרש "מעבירם מן העולם", ורבי שמעון סובר שגם ביטול הצורה נקרא ביטול, ולכן מפרש "משביתן שלא יזוקו". משמע שההלכה היא כר"ש, כי התכלית היא להפוך חושך לאור.
רבי מאיר אומר שב' הקומות הם שני ענינים שונים ולכן אומר כשני קומות, ורבי יהודה סובר, שעל ידי ההודאה מגיעים לעצמות שלמעלה מגדרים, שגם בעבודה מלמטה למעלה ישנה המעלה דהאור וגילוי הנמשך מלמעלה, ולכן אומר "מאה אמה כנגד היכל וכתליו גו'".
קדושה טהרה וצניעות - היסודות למשכן ה'; בפרט בנשים / ביאור הפסוק "אם בחוקותי גו' " ע"ד החסידות / ביאור הפסוק "וכשלו איש באחיו" למעליותא / העשירי יהי' קודש - "מכל מקום", אבל מ"מ צ"ל פעולה דיציאה מן הדיר; שקו"ט באריכות בזה.
רבי מאיר, שהיה עוקר הרים, אזיל לשיטתו וסובר שהראיה מענין האיכות קובעת. והוא שמזה שהאחד עשר קרב רואים שיש בו איכות מיוחדת של קדושה. שלכן יכולים להקריבה על גבי המזבח. משא"כ ר' יהודה מביא ראי' מענין הכמות, שמזה שהקדושה מתפשטת רק בסמוך לעשירי – מוכח שזהו רק התפשטות, ולכן סובר שאינה עושה תמורה.
לרש"י "לא יבקר" פירושו שלא יבקר ויוציא בהמה אחת מתוך מתוך העשר שבעדרו. אך עפ"ז קשה מדוע נאמר "בין טוב לרע" (ד"מלא יבקר" גופא יודעים שלא יברר שהטוב יהיה העשירי) ולכן מפרש רש"י שבא להשמיענו שבין תם בין בעל מום חלה עליו קדושה, והוא שיאכל בתורת מעשר.
פרנסה - אם בחוקותי גו' ונתתי גו' / השתדלות במצב בית כנסת / שלום בכית כנסת / היתר אסיפת בנות בבית כנסת / קרא לשַמָש ויזרח אור / פירוש כל ישראל ערבין זה בזה / ברכת רפואה.
"מצותי תשמרו" כולל גם לימוד התורה, ולכן מוכרחים לפרש ש"בחוקתי תלכו" פירושו "עמלים בתורה. ונאמר לפני "מצותי תשמרו" ללמדנו שגם העמל בתורה הוא על מנת לשמור ולקיים. "עמלים בתורה" דורש עמל ולכן נקרא חקיקה הדורש יותר עמל מכתיבה.
מפני שמדובר ב"עמלים בתורה" - יותר מכפי החיוב לכן השכר הוא "משל למלך ששכר פועלים כו'", שהפועלים מקבלים שכר כי עושים יותר מהחיוב. ומפני שעוסק בתורה ב"עמל" דפנימיות הנפש לכן השכר הוא "אפנה מכל עסקי" - מהענינים החיצונים - "ופניתי" - המשכת העצמות.
בכור הוא הקדושה שבא מלמעלה, ומעשר הוא הקדושה הנפעלת ע"י עבודת האדם. ושייך להתחלת ספר ויקרא ש"אדם כי יקריב מכם" הוא ההתעוררות הבא מלמעלה, ומכיון שהכוונה הוא עבודת האדם לכן התכלית הוא "תקריבו את קרבנכם" - עבודת האדם.
קיום המצוות צ"ל שלא ע"מ לקבל פרס, אבל כדי שנוכל לקיימם כדבעי צ"ל מניעת הדאגות – הקשר לנשי ובנות ישראל / שקו"ט במ"ש בשיחת אדמו"ר מהורש"ב שאדמו"ר הזקן חידש שלדעת הרמב"ם גוסס חשיב כמת / ענין "ולא ימירנו" בעבודת האדם – כ"א צריך לקיים השליחות בהוטלה עליו.
בהר הו"ע ההגבהה, ובחוקותי הו"ע הביטול ("אין לך רשות להרהר כו'"), דתכלית הביטול הוא שאינו מרגיש את מציאותו ואינו מרגיש שהוא מציאות שבטל, ומצד ביטולו הנה "עבד מלך מלך".
נכסי הכהן הם עצמם "כשוכן בית אלוקיו", ולכן מלכתחילה לא חל עליהם שם חרם ולכן אין מחרימים נכסי כהנים ולוים. אך נכסים שקיבלו מחרם בני ישראל - הנה מפני שכבר חל עליהם שם חרם לכן יכול לחול עליהם שם חרם גם עתה, ולכן נעשים חרם וניתנים לשאר כהנים.
מתולדות עם ישראל אפשר לראות מ"ש בפ' בחוקותי - שרק ע"י הליכה בדרך הישר הצליחו ישראל, משא"כ מי שסטה ודגל בשיטות שונות ומשונות; והמעשה הוא העיקר / בריחת ישראל משכונות יהודיות; החזרת שטחי ארה"ק / ביאור הסימנים דעקבתא דמשיחא (סוטה בסופה) - למעליותא / עונשי התורה - תיקון הפגם באדם ובסביבתו.
להרמב"ם בהתחלת ימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם, ואח"כ, יהיה שינוי מנהגו של עולם. ולכן בנבואות שבאים בהמשך ל"ויצא חוטר מגזע ישי" מפרש שזהו משל, אך בנבואות שמתארים את מצב העולם ללא קשר למלך המשיח, ע"ד "והשבתי חי' רעה מן הארץ", מפרש שזהו כפשוטו אך בתקופה הב'.
לרש"י אף ש"והתוודו", מכל מקום הוידוי הוא מצד יסורי הגלות, ולכן אין זה נקרא תשובה. ולכן אין רש"י צריך לבאר מדוע נאמר "והבאתי אותם אל ארץ אוביהם" לאחר הוידוי. והחידוש בגאולה העתידה - ש"סוף ישראל לעשות תשובה" - הוא שהתשובה תהיה מצד ישראל עצמם.
בדעת הרמב"ם בענין צדקה מבארים המפרשים שכשעני אינו בפניו אל יבזבז יותר מחומש, אך כשהעני לפניו יכול לתת יותר מחומש במדת חסידות. ואדה"ז מבאר שישנו עוד גדר והוא שנותן בשביל נפשו וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ולכן בזה אין הגבלה כלל. ויש לומר שג' גדרים אלו הם ג' גדרים בעבודת ה'.
הוראה ע"ד עריכת התוועדות בש"פ במדבר, ער"ח סיון.
התו"כ סובר "לצד התשובה הן הדברים", שהתשובה מעבירה את הרע אך צריך את ברית אבות בשביל ה"עשה טוב", ולכן מדגיש את מעלת יעקב - שמעשה יעקב הי' בתכלית הקדושה שמטתו שלימה כו'. אך לרש"י נוגע עצם מציאות האבות שבזה אברהם הוא הגדול.
הרמב"ם אומר שצריך להתבונן בחוקים ולמצוא טעמים להם, ואין זה סתירה לדבריו שבחוקים צריך לומר "אפשי (ומה אעשה כו')", כי בחוקים כללות המצוה אינה מובנת בשכל ורק שיש פרטים שיש בהם טעם, ועי"ז ניתן הכח לקיים את כללות החוק בתענוג, שהקבלת עול הוא בחיות ותענוג.
קיום המצות הוא הדרך לקבל ברכות השם.
השייכות דאהבת ישראל לימי הספירה, ובפרט לל"ג בעומר ורשב"י; הוראה ע"ד עריכת התוועדות בש"פ במדבר, ער"ח סיון.
שדוקא על ידי שהשכר (לעתיד לבוא, והיעודים הגשמיים שבתורה) בא בגשמיות רואים שהאדם והבריאה מתאחדים עם הקב"ה באופן דאותיות החקיקה החקוקים מעבר לעבר.
מעלות הוספת שיעורי תורה בבית הכנסת / מעלת לימוד התורה בבית הכנסת, ובפרט סיום מס' שבת ביום השבת ובשנה השביעית / מעלת עסקנות לטובת בית הכנסת, מקום תפילה ומקום תורה / יסוד חברת תהלים / חובת החזן להנהיג אמירת תהלים בבית הכנסת שלו.