ברש"י (כו, מב): "וזכרתי את בריתי יעקוב: למה נמנו אבות אחורנית, לומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי, הרי אברהם עמו, שהוא כדאי". 

ולכאורה מקורו של רש"י הוא בתורת כהנים, אך בתורת כהנים הוא בשינויים: "אלא אם אין מעשה אברהם כדאי - מעשה יצחק, ואם אין מעשה יצחק כדאי - מעשה יעקב, כדאי לכל אחד ואחד שיתלה לעולם בגינו". שמהתורת כהנים משמע שזכות יעקב הוא הגדול מכולם, ומרש"י משמע להיפך שזכות אברהם הוא הגדול. ועוד שינוי, שבתורת כהנים מודגש שזכות כל אחד מהאבות לבדו כדאי, אך ברש"י מודגש שצריכים את זכות ג' האבות יחד - "עמו". 

והביאור בהקדים, שהתורת כהנים מפרש על פסוקים אלו - "והתודו גו' או אז יכנע לבבם הערל גו' וזכרתי גו'" - "לצד התשובה הן הדברים" - שהיסורים יגרמו שבני ישראל יעשו תשובה. אך רש"י מפרש "יכפרו על עונם ביסוריהם", היינו שבני ישראל אינם עושים תשובה, והכפרה באה על ידי יסורין. וזהו שהתורת כהנים מדגיש "מעשי אברהם כו' מעשה יצחק כו' מעשה יעקב" - כי התשובה פועלת רק את ביטול הרע אך צריכים לברית אבות בשביל העשה טוב - כדי שזכות מעשים הטובים של האבות תעמוד לבני ישראל. ולכן מפני שמדגיש את מעלת המעשה לכן מפרש שמעשה יעקב הוא הגדול מפני שדוקא יעקב היה בתכלית הקדושה שנולד בקדושה ומטתו שלמה כו'. אך רש"י סובר, כנ"ל, שהגאולה באה על ידי היסורים שמביא הקב"ה על בני ישראל - ביד חזקה - ולא על ידי התשובה של בני ישראל ולכן לא נוגע מעשה האבות אלא עצם מציאות האבות, שבזה אברהם הוא הגדול - שהוא היה הראשון שהכיר את הקב"ה כו'. אך צריך לצרף גם את זכות יצחק ויעקב עמו מפני שמזה אברהם (ויצחק) הוא האב של בניו יכול לבוא מזה השפעה לבני ישמעאל (ועשו), ולכן מצרפים את יעקב.