רש"י אינו מסתפק בפירוש הפשוט על "וירא משה", מפני שהיראה לא גרמה לשום מעשה וא"כ מדוע מספרת התורה ע"ז? ההוראה מהפירוש הפשוט: מפני שנתיירא ולא בטח בהקב"ה לכן הוצרך לברוח. וצ"ל "טראכט גוט וועט זיין גוט", כי בשכר העבודה דביטחון הוא ראוי לחסד ה'.
ביאור בלימוד ספר הרמב"ם ע"פ שיטת אדמה"ז בהל' תלמוד תורה שלו
לאדה"ז צריך ללמוד את כל ההלכות – פירוש כל תרי"ג מצוות - במשנה וברמב"ם. דסובר שגדר מצות לימוד התורה הוא ידיעת תרי"ג מצות, וגם בלימוד ללא טעמים נקרא לימוד "פירוש תרי"ג מצוות" (ורק שאין זה שלימות הידיעה), וזהו חיזוק נוסף להתקנה דלימוד הרמב"ם.
לאדה"ז צריך ללמוד את כל ההלכות – פירוש כל תרי"ג מצוות - במשנה וברמב"ם. דסובר שגדר מצות לימוד התורה הוא ידיעת תרי"ג מצות, וגם בלימוד ללא טעמים נקרא לימוד "פירוש תרי"ג מצוות" (ורק שאין זה שלימות הידיעה), וזהו חיזוק נוסף להתקנה דלימוד הרמב"ם.
במכת שחין היו "ניסים הרבה", שהרי ב' הניסים שרש"י מונה הם בהוספה על עצם המכה - שנתהווה שחין מפיח כבשן. דוקא במכת שחין לא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה, כי ראו שבדבר שנראה כפעולה טבעית ("וזרקו משה") עשה ה' נס שלמעלה מהטבע לגמרי.
לעיל נאמר "אני יוצא" - יציאה מיוחדת עבור הצלת בנ"י, ו"מת כל בכור" הוא ממילא. וכאן נאמר "ועברתי גו' והכתי גו'" - העברה מיוחדת עבור מכת בכורות? ומפרש רש"י "כמלך העובר ממקום למקום" בשביל ענין אחר - הצלת ישראל, "ובהעברה כו' לוקין" – וההכאה היא בדרך ממילא.
במסכת סופרים נאמר (בשיטת ר' יוסי) ששם צבאות הוא חול. אך בש"ס הלשון הוא ש"כולו נמחק" - ולא שהוא חול, כי צבאות קאי על הקב"ה, ורק שהוא משמות הנמחקים, כי זהו בחי' האלוקות שבא בהשגה לבני ישראל (והתלבשות אלוקות בבנ"י היה בעת יצי"מ, שאז נקראו "צבאות").
"הרחוקים" קאי על יושבי ארץ כנען (שלכן מתחיל ב"הרחוקים" כי הם העיקר). או ש"הרחוקים" קאי על אלו שרחוקים מא"י (ומתחיל בהם כי הם שמעו תחילה על קרי"ס). "הרחוקים": הם המדות רעות שמופרכות מבנ"י בטבע, ו"הקרובים": המדות רעות שקרובים לאדם.
במוצאי שבת אכלו בנ"י מהמן שירד עבור השבת, ש"ברכו במן" נמשך גם במוצ"ש, וזהו"ע סעודת מלוה מלכה, שמלווים את המלך, שהמלך - הברכה דשבת - ישנו גם במוצ"ש. וזהו הביאור בלשון אדה"ז שמלוה מלכה היא "מצוה מן המובחר" דג' סעודות, שהיא חלק מחובת ג' סעודות.
"כה תאמר גו'" קאי על כל התורה שבה צריך משה לפרש ולהוסיף ביאור. אך אח"כ אמר הקב"ה למשה את הדברים הראשונים שעליו למסור לבני ישראל - "אתם ראיתם גו'", ובזה צריך להיות "אלה הדברים" - לא פחות ולא יותר.
להרמב"ן חיוב כיבוד אב הוא משום שהאב "משתתף ביצירה", וי"ל שהפי' הוא שכח הא"ס מתייחד בהם, וא"כ כיבודם הוא "כבוד האל". בכיבוד או"א ישנם ב' גדרים: (א) מצוה שכלית - הכרת הטוב, ששייך למצות שבין אדם לחבירו. (ב) וגדר של בין אדם למקום, שכיבוד אב ואם הוא "כבוד האל".
העדאת השור מתבטלת בשינוי הרשות ע"י מכירה, מפני שטבע השור משתנה. וכשהשינוי הוא מצד שחוזר מרשות השומר לרשות הבעלים, ההעדאה מתבטלת מפני שהעדאה לא היה בפני הבעלים.
בפרשתנו - שבה מבואר שהג' רגלים שייכים למצב התבואה - מבאר רש"י את הקשר דתבואה לחודש האביב - "שהתבואה מתמלאת בו באבי'". ולבאר מדוע מקדים חודש האביב, אף שלכאורה קציר ואסיף הוא העיקר, אומר "אביב לשון אב בכור וראשון כו'".
הצ"צ מפרש ש"לי" - שאינו זז לעולם - קאי על בתי כנסיות, ולא על קדושת מקום המקדש, מפני ש"לי" הוא ציווי, וקדושת מקום המקדש אינו קשור לפעולת האדם. והנה, ישנו מקדש בכל אחד, ולכן לאחד - כולל נשים וטף - צריך להיות מקום (וארון) לתורה ולתפילה ו(קופת) צדקה לגמ"ח.
רש"י סובר שדעת הברייתא - שהיו ב' אמות מגולות מאחורי המשכן - הוא העיקר בפשש"מ (כי לכו"ע בצד צפון ודרום היו ב' אמות מגולות), ורק מביא את דעת הש"ס - שרק אמה אחת היתה מגולה - מפני ש"הכתוב מסייענו". להש"ס היריעות נגררו על הארץ, כי בכחם לברר גם את הארציות.
לרש"י השבטים נכתבו כסדר שנולדו (אחדות שמצד שרשם), ולהרמב"ם נכתבו לפי האימהות - תחילה כל בני לאה כו' - (האחדות פרטים).
מטרת הסעודה "לעשות כרצון איש ואיש", ולכן "והשתיה כדת אין אונס". וזהו שאחשורוש שאל את החכמים (אף שלכאורה פשוט שמורד במלכות במיתה), האם בסעודה שענינה "לעשות רצון איש ואיש" ישנו מקום לומר שושתי אינה צריכה לבוא היפך רצונה.
להגמרא: משה לא אכל בהר מפני דרכי שלום, והי' ענין טבעי (בארבעים ימים האמצעיים שהיו בכעס). להשמות רבה: נשתנה גופו של משה (בארבעים ימים האחרונים). להבראשית רבה: לא נשתנה טבע גופו, והי' נס נמשך (בארבעים ימים הראשונים).
שקו"ט באיזו שנה עמד משה לפני פרעה, ואם מיתת משה אהרן ומרים היתה באותה שנה / הוראה מיום לידת משה שחינוכו וכו' קשור עם יוכבד ומרים, לענין חינוך הבנות ב"בית רבקה".
מעלת לימוד חומר קריאה ע"ד אדמו"ר הזקן תולדותיו ושיטתו / אופן עריכת ספרי מאמרי אדמו"ר הזקן ע"י כ"ק אדמו"ר / מעלת ספר "מאמרי אדמו"ר הזקן-תקס"ב", אפילו לגבי מאמרי הלקוטי תורה / "ניתוח כתב היד" של רבינו הזקן / סיום הש"ס בכל שנה בי"ט כסלו או כ"ד טבת / שלא לשנות את התניא מדפוס וילנא תר"ס / מענה על שאלה בענין איסור אמירת ביאורים בתניא / שקו"ט בלשון "מפי ספרים ומפי סופרים" שבתניא / תינקוני טעויות דפוס וספר ביאורים בתניא / דחיית ביאור אחר בדברי רבה "כגון אא בינוני" / ביאור ב"חינוך קטן" (הקדמת שער היחוד והאמונה), וסדר בלימוד תורת חב"ד / לימוד תו"א ולקו"ת דהפרשה; שקו"ט באגרת הקודש סימן א' במ"ש "בחינת הזרועות והגוף" והשמיט "ראש", וכן מ"ש "טעמה כי טוב סחרה" וכו'.
אופן השפעה על אנשי צבא להניח תפילין.
שמיעת מאמר מכ"ק אדמו"ר משפיע על כל ה' חלקי הנשמה / סיפור פתגם אדמו"ר הריי"צ בענין ד' אמות הקרובות לראש ההר וביאור בזה ע"פ נגלה; הגירסא "רבא" בתניא פ"ז / ההשתדלות ב"רעליס טיים" בקשר ליום ההילולא / אין יו"ד שבט יום מתאים ל"טיולים" / הקשר ד"רפואה" לאדמו"ר הריי"צ; מראה מקומות לביאור הענינים שבד"ה חייב אדם לברך תרל"ח לאדמו"ר מהר"ש / עבודה לטובת ישיבת תומכי תמימים, בפרט לאחר י' שבט וכ"ד טבת, אשר ספרו הראשון של רבינו הזקן הוא "הלכות תלמוד תורה" / מנהגדי יארצייט: מספר הקדישים; תפילת האבל לפני התיבה בליל שבת; לימוד משניות אותיות שם הנפטר; לימוד משניות באות הנכפלת; מה עדיף - אותיות השם או לימוד ע"פ הסדר; קריאה בתורה ועלי' למפטיר; סדר לימוד; צדקה לפני התפילה / ברכת הזימון בסעודה שלישית ותפילה לפני התיבה במוצ"ש שלפני היארצייט / קדיש שאחר מזמור שיר ליום השבת / לעבור לפני התיבה בשבת שלפני יאצ"ט / כשיאצ"ט חל בר"ח באמצע האבילות / קביעת זמן היארצייט לפי מקום הפטירה, זמן הפטירה ולא הקבורה.
הפטרת שירת דבורה וההוראה מזה עבור בנות ישראל שהם העיקר בבית / שקו"ט בבירור זמן אכילת המן אחר מות משה / ההנהגה בארץ הקודש בזמן התקפת הטילים במלחמת המפרץ.
יום מסוגל לצמיחת פעולות לימוד התורה ופירותיהם / האדם עץ השדה וצריך לצמוח ולשגשג בעניני יהדות / חג הסיום דבית רבקה בט"ו בשבט / יום סגולה לרפואה.
אופן הדפסת שם השם באנגלית / רמז בסיום מס' שבת (בעניני מדידה דמקוה) על כללות עבודת השם / הערות על הספר דיני ומנהגי שבת באידיש.
התעוררות ע"ד ביסוס החוקים האזרחיים בארץ ישראל בעניני חושן משפט על דיני התורה / ההכרח להתדיין בדין תורה אצל המרא דאתרא / איך שייך התראה על עונש גיהנום / מכתבים לקראת המלוה-מלכה דחברת גמילות חסדים שומרי שבת: תשמ"ז-תשנ"ב / עצה מהי הדרך הטובה ביותר להשתמש בממון: קרן גמילות חסדים / בעיני "היתר עיסקא" / האם כדאי להשיג הלואה ולהשקיע בנכסי דלא ניידי.
מרבין בשמחה - שמחת בנין ביהמ"ק והגאולה / מזלו דגים שאין פורשים ממקור חיותם / ביטול העצבות בכלל ובפרט באדר / "מרבין בשמחה" - גם נשי ובנות ישראל.
בית המקדש הוא יסוד בעולם / מעלת שיעורי תורה בבית כנסת / חי שנים של מרא דאתרא בבית כנסת / סמכות ועד בית הכנסת "צמח צדק" בירושלים העתיקה / מקום העמדת הארון-קודש בבית כנסת / פרוכת בתוך הארון-קודש / מחיצה בין גברים לנשים בבית כנסת / שיעורי מחיצה / הכרח המחיצה במיוחד בזמננו / בית כנסת שרוצים חבריו להפוך ל"קונסרבטיב" / ביכנ"ס שיש בו מיקרופון בשבת ויו"ט / יש להרבות בבתי כנסת בזמננו.
שקו"ט במ"ש בתורה אור ד"ה בכ"ה בכסלו בענין הדלקת הנרות בבית המקדש / המזבח שבכל אדם הוא הלב.
"זה הקטן גדול יהי'".
הוראות מימי הפורים לימי מלחמת העולם השני' / הערך הדתי שבמצות "מתנות לאביונים", ומיסודי החסידות שאהבת ה' והתורה קשורה עם אהבת ישראל / פירוש חסידי במ"ש "ורבים מעמי הארץ מתיהדים".
שקו"ט בענין "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו" בעשיית העגל ע"י אהרן / ציור הלוחות צ"ל שלא בצורת חצי עיגול.
מחלוקת הרמב"ם והראב"ע (והרמב"ן) בענין השתמשות ברפואות והלכה רווחת בישראל כהרמב"ם להשתמש ברפואות / רפואה מכאן ולהבא ויש גם למפרע וכן ברפואת הנפש ע"י תשובה תיקון מכאן ולהבא או למפרע / רופא בכפר חב"ד / כשהרופא יודע שהוא שליח הקב"ה אין חשש כלל ורפואותיו מצליחות ביותר / "רשות" פירושו "כח" מלמעלה / הכרח קיום הוראות הרופא ואין בזה בזבוז זמן / קיום הוראת חז"ל לשמוע בקור הרופא ומתוך שמחה / הרופא הוא שליח התורה לרפאות ואפילו אם אינו יודע זאת/ איסור תעניות וסיגופים / שמיעה בקול הרופא היא הוראת התורה גם אם אין מבינים זאת / הכרח הבטחון ושלילת חששות משהי' בבית הרפואה / מילוי הוראות הרופא בפועל.
לעשות כהוראת ב' רופאים מומחים / הכרח להתייעץ דוקא עם מומחה לאותו דבר; ע"פ הוראת הרופא אפשר להיות מיעוט בלימוד משום עת לעשות גו'; התעסקות בבריאות הנפש; קביות עתים בלימוד החסידות / רופא מומחה שאינו יהודי - בעניני רפואה אין הבדל כלל וכן ראינו בנשיאינו הק' / כשאומר הרופא שב ואל תעשה יש לשאול עוד מומחה / רופא מומחה צריך להכריע בין דעת ב' רופאים / לשלוח תיאור המצב למוסד של מומחים / מעלת רופא כללי שיכריע בין דעת כל הרופאים הפרטיים / ברופאים מומחים צריכים להתדבר ביניהם / כיצד להכריע בין דיעות כמה רופאים / השוואת הרופאים דארצות הברית ודארץ ישראל / ההחלטה תלוי' במומחיות של המייעצים / כדעה אחידה דב' מומחים / מעלת רופא שיש בו אימון.
הדרך והצינור לקבלת הרפואה ע"י רופא - בטחון ואמונה / בטחון ואמונה בהשם שהוא "רופא כל בשר ומפליא לעשות"; שמירת ג' שיעורי חת"ת / פתגם אדמו"ר הצמח-צדק "ניתן רשות לרופא לרפאות" אבל לא לפעול עניני נמיכת הרוח כו' / חיזוק הבטחון ממשיך הברכה / מי שראה את חסדי השם בחייו בודאי צריך לבטוח בהשם בעניני רפואה, הבטחון הוא לא רק בעניני עוה"ב אלא גם בעניני עוה"ז, וגם ע"פ חכמת הרפואה מועיל הבטחון; השתתפות בההתוועויות המביאות רפואה / שלא להרבות ב"בדיקות" (טעסטן) אלא לעשות כעצת רופאים ולבטוח בהשם / "ווי מען פרעגט אזוי ענטפערט מען", אפשר שהשאלה ברופאים היא היא הדרך / התמיהה על החסרון בבטחון בהשם לאחר שראו חסדיו.
קיום עצת הרופאים רק בנוגע לפועל אבל לא להתעמק במצב הבריאות, מחשבה שאין בה תכלית / "שיעשו כהוראות רופאים מומחים.. אין להתפעל מחוות דעתם" / נפילת הרוח מעניני בריאות היא היפך התורה, ואין להתעמק כלל וכלל במצב הבריאות / הסחת הדעת לגמרי ממחשבה ע"ד הבריאות ורק קיום הוראות הרופא.
הכלי לקבל ברכת השם בעניני רפואה - חיזוק בתומ"צ, הנחת תפילין בכל יום, נתינת צדקה ואמירת תהלים, השפעה על הזולת בזה / הדלקת נש"ק, צדקה ותהלים / על הרופא עצמו לעורר את המטופלים אצלו שישפרו את בריאות נפשם ע"י קיום תומ"צ; ניתוח פרוסטטה בלי ניתוק השביל / רפואת עינים - הקשר לפקוח עינים עוורות לאור התורה / על הרופא לקרב את הבאים אליו לתומ"צ / הכרח רפואת הנפש עם הגוף / בריאות הגוף ע"י בריאות הנפש, והרמז לזה במצות תפילין / רוחניות וגשמיות קשורים זב"ז / הרוחניות דישראל חד עם הגשמיות, "גוי אחד בארץ", סדר היום - תפילה, תורה, דרך ארץ / סטודנט לרפואה שלמד בישיבת ליובאוויטש צריך לנצל את מעמדו; כמו תורשה גשמית כך יש לכל יהודי "ירושה" מהר סיני / בריאות הגוף ע"י בריאות הנשמה / רפואת הנפש תלוי' בתורה ומצוות / זהירות בפת שחרית ולימוד בדבר המהנה אותו; סיפור מאדמו"ר הריי"צ שהוא מומחה בתומ"צ ומדוע רוצה השומע לקבל דעתו דוקא בעניני מסחר / הנכנס לבית הרפואה צריך לקרב את הנמצאים עמו לתומ"צ / "אינני פראפעסאר בחכ' הרפואה וכו'" / תפילין - סגולה מגד מחלת "סכיזאפרעניא" / קשעהמ"ט בכוונה - סגולה נגד קשיים בנשימה; צ"ל גם עצת הרופא / סגולה לעצבים וכעס - צדקה, לימוד חובת הלבבות, בדיקת המזוזות / זהירות בכשרות תוסיף ברפואה / זהירות באכילת פירות שמיטה ועבודה בשמחה / דיוק בכשרות ובהנחת תפילין בדוקות / תניא ומזוזה / האיסור לחזור מהבטחה לצדקה.
במקום ספק בניתוח שב ואל תעשה עדיף / דחיית ניתון כשאפשר ע"י דיעטא / ניתוח מסובך שאין בו וודאות כ"כ אין לעשותו / בחודש אלול ולא באב, ובתחילת השבוע / טיפול בורידי הרגל / שלילת בדיקות מסוכנות / בניתוחים שאי אפשר להחזירם יש להיזהר ביותר / ניתוח שקדים / טיפול בריאות / ניתוח טחורים; ניתוח על הרחם / ניתוח לשבר / חגורה לשבר / טיפולים באבנים בכליות / הסרת "מאל" שעל העור / טיפול בדיסקוס / ניתוח המוח (לובוטומי) / הקטנת הקיבה / ניתוח או הקרנות / טפולים בקומפרסים / ניתוח ביד וזהירות שלא לפגוע בנענוע האצבעות / כירופרקטיקה / נסיעה לטבריא לצרכי רפואה / ניתוח ברגלים / גידי הרגלים / אולקוס (אלסער) / ניתוח על קאטאראק / טיפולים בעינים, סגולות שונות / טיפולים באזנים / טיפולי שינים / מחלת העור הנק' סאראיאסיס / לחץ הדם - תלוי במצב הרוח / "אויסשלאג" / מחלת הנפילה / גמגום / כשהקנה צר / "פורונקול" / ילד ששינתו קלה / הפרעות בשינה / הרטבת לילה בילדים / מעלת היסח הדעת בחיזוק כוחות הגוף) / יחס הורים לבתם / ילד החי בעולם הדמיון / עצות לדכאון / בריאות הנפש - טיפול אצל רופאים, לא רופאים שיסודם הניגוד לכבוד ה' וכבוד אב ואם / רופאי עצבים / סיכוי להתרפא ממחלת עצבים / טיפולים במחלות נפש.
טיפולים בכאבי ראש / שינויי וסת דגיל הבגרות משפיעים על הראש וכו' / הידרא קארטיזאן / טיפולים ע"י אינסולין או דברים אחרים / מיעוט טיפולים בהלם או אינסולין / כדורים המזרזים את התפתחות הילד; לא להתנות עם ה' בנתינת צדקה לרפואה / זריקות חיסון לילדים קטנים / שקו"ט בטיב סממני רפואה / כדורים ללחץ דם / שילוח סממני רפואה ע"י מי שאינו מכיר את החולה אישית.
יש איסור של עבודה זרה במדיטצי' של אוה"ע, ולכן כדאי לייסד שיטה שאינה קשורה בע"ז / שלילת השימוש בשיטות אלה הקשורות עם עבודה זרה / צ"ל פעולה להציל מהסכנה המידית ולעשות באופן המותר.