ברש"י (ט, ח): "וזרקו משה: כל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת. הרי נסים הרבה, אחד שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן. ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים".

וצריך להבין מדוע מדגיש רש"י שהיו ניסים הרבה, והרי היו רק ב' ניסים (ואפילו במדרש - שאומר שהיו ג' ניסים - אינו מדגיש שהיו נסים הרבה)?

והביאור: ב' הניסים שרש"י מונה הם בהוספה על עצם המכה, שזה שנתהווה שחין מפיח כבשן הוא נס.

והנה, הטעם שמשה הוזקק לזרוק את הפיח בכח, אף שלגבי זריקה השמימה ועל כל ארץ מצרים אין הבדל בין זריקה רגילה לזריקה בכל כוחו, יובן בהקדם החידוש במכת שחין. דהנה במכות הראשונות אמרו החרטומים שהמכה נעשתה ע"י כישוף, ובמכת כינים הוצרכו להודות ש"אצבע אלוקים היא". והנה ג' מכות הראשונות באו ע"י פעולת משה ולכן חשבו שזה נעשה ע"י כישוף (או רק אצבע אלוקים). משא"כ מכות ערוב ודבר באו ע"י הקב"ה ללא פעולת משה, ולכן ידעו שמכה זו מגיעה מה' (ולא רק "אצבע אלוקים" - כי ככל שמתמעטת פעולת משה רואים שזהו מאת ה'). אך בשחין הי' ענין מיוחד שמצד אחד הוצרך להיות פעולת משה אך מצד שני הי' זה ענין ניסי לגמרי (שלא יכלו לחשוב שזה ע"י מכשפות), ולכן דוקא במכה זו לא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה, כי דוקא בשחין ראו שבדבר שנראה כפעולה טבעית עשה ה' נס שלמעלה מהטבע לגמרי.

ולכן מדגיש רש"י דוקא את הניסים שבהם רואים שהיתה פעולה של משה אך מצד שני פעולת משה פעלה ענין שלמעלה מהטבע לגמרי - שהי' צריך לזרוק בכח - ואע"פ שהזריקה היתה בכוחו מ"מ הלכה בכל ארץ מצרים.