איתא בירושלמי (מגילה פרק ג' הלכה ה'): "רבי בא בשם רבי חייא בר אשי אין מפסיקין בין פורים לפרה, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אין מפסיקין בין פרה להחודש, אמר רבי לוי סימנהון דאילין פרשתא כו' בין שלישי לרביעי לא ישתה. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא בדין הוא שתקדים החודש לפרה כו' ולמה פרה קודמת שהיא טהרתן של כל ישראל". ופירש בקרבן העדה ש"למה פרה קודמת כו'" הוא טעמו של רבי חמא בר חנינא על זה שאין מפסיקין בין פרה להחודש. 

וצריך להבין מדוע מפסיק הש"ס בין שני מאמרי ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא (עצם הדין "אין מפסיקין בין פרה להחודש" והטעם "למה פרה קודמת שהיא טהרתן כו'") במאמר ר' לוי משמיה דנפשיה ("סימנהון כו' בין שלישי לרביעי לא ישתה")? 

ויובן בהקדים שישנם ב' אופנים לפרש את גדר התקנה של קריאת ב' פרשיות אלו: (א) ב' פרשיות אלו הם תקנה אחת, שיקראו את פרשת החודש בהקדמת ההכנה שהיא פרשת פרה. וזהו שיטת רבי חמא בר חנינא שמפרש שהטעם שאין מפסיקין הוא משום שהפרה היא טהרתן של ישראל וממילא היא הכנה להקרבת הפסח. (ב) הם ב' תקנות שונות, שקריאת פרשת פרה היא להזהיר על טומאה וטהרה בכלל, אלא שתיקנו לקרותה בזמן זה כהכנה לעשיית הפסח. וזה מתאים לטעמו של ר' לוי, שכמו שתיקנו כל כוס על דבר מסוים כך ב' קריאות אלו הם ב' תקנות שונות. 

דהנה, רבי בא בשם רבי חייא בר אשי סובר ש"אין מפסיקים בין פורים לפרה" כי "שואלין ודורשין בהלכות הרגל שלושים יום לפני הרגל", ולכן פרה צריכה להיות בסמיכות לפורים שהיא ל' יום לפני פסח. ולרבי לוי ישנו שיטה שלישית, שהיא דיעה ממוצעת בין שיטת רבי בא ושיטת רבי חמא בר חנינא, שלהלכה למעשה הכריע ר' לוי כרבי חמא בר חנינא – שאין מפסיקין בין פרה להחודש - אך לא מטעמיה, שרבי חמא בר חנינא סובר ששניהם הם תקנה אחת, ור' לוי סובר שהם ב' תקנות, ולכן מפסיקה הגמרא בדעת ר' לוי לפני שמבארת את טעמו של רבי חמא בר חנינא, להדגיש שר' לוי סובר כר"ח בר חנינא אך לאו מטעמיה. 

והביאור בפנימיות הענינים: החודש הוא בחינת עבודת הצדיקים, ופרה הוא ענין עבודת התשובה. ולכן "אין מפסיקים בין פרה להחודש", כי גם הצדיקים צריכים לעשות תשובה. ובעבודת התשובה של הצדיקים ישנם ב' ענינים: (א) התשובה על הריחוק, שענין זה ישנו גם עתה. וזה מתאים להשיטה שפרה והחודש קשורים זה בזה כי התשובה היא פרט בעבודת הצדיקים. (ב) זה שלעתיד לבוא "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא", שאין זה תשובה על הריחוק (כי לעתיד לבא יתגלה כבוד ה' למטה כמו למעלה באופן שלא יהיה שייך ריחוק), אלא שיהיה בצדיקים בחינת "בכל מאדך" שעתה היא בעיקר בבעלי תשובה. ומתאים לשיטת ר' לוי שב' הקריאות הם ב' תקנות שונות, דעבודת הצדיקים הוא המשכה, ועבודת התשובה היא העלאה. וזהו הרמז בדין אין מפסיקין בין כוס ג' לד', דכוס ג' שמברכים על הסעודה הוא כנגד הסעודה שהקב"ה עושה לצדיקים, שהוא כנגד עבודת התשובה - העלאת התחתון. וכוס ד' שהוא רק שירות ותשבחות - שכולו רוחנית - הוא כנגד זה שצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה, ולעתיד לבוא יהיה חיבור ביניהם - שגם בצדיקים יהיה עבודת התשובה (התשובה שתהיה לעתיד לבוא).