בפרשתנו נקראים בנ"י בשם "צבאות" כמה פעמים, ויש לומר ש"צבאות" קשור עם יציאת מצרים שאז נעשו בנ"י עם. 

ויובן בהקדים המחלוקת בענין השמות של הקב"ה. ת"ק (שבועות לה, א) סובר ששם צבאות הוא בכלל השמות שאינם נמחקים, ואילו ר' יוסי אומר ש"צבאות כולו נמחק שלא נקרא קודש אלא על שם ישראל שנאמר והוצאתי את צבאותי את עמי בנ"י ממצרים". ובמסכת סופרים מובא שיטת ר' יוסי בשינויים: "אמר ר' יוסי חלקנו על שם צבאות שנאמר ופקדו שרי צבאות בראש העם".

ויש לומר שש"ס דידן ומסכת סופרים חולקים בשיטת ר' יוסי, שהלשון במסכת סופרים הוא ששם צבאות הוא חול - ומביא פסוק שקאי על בנ"י ולא על הקב"ה. אך בש"ס הלשון הוא ש"כולו נמחק" - אבל אינו אומר שהוא חול - כי לדעתו צבאות קאי על הקב"ה (על דרך "חנון" ו"רחום" כו') ורק שהוא משמות הנמחקים.

ויש לומר שהפסוק שמובא במס' סופרים אינו המקור לשיטתם (שהרי ישנם שמות של הקב"ה שלפעמים הם חול), אלא היסוד לשיטת ר' יוסי הוא מזה ששם צבאות לא נזכר בחמשה חומשי תורה, כי חנה היתה הראשונה שקראה להקב"ה בשם "צבאות", ושם ה' צריך לבוא בתורה ולא בדברי הנביאים - שהדבר ה' מתלבש לפי השגתם, ולכן סבירה ליה ש"צבאות" הוא שם חול. ולהבבלי שם של הקב"ה יכול להתגלות ע"י נביא, כי זהו בחי' האלוקות שבא בהשגה לבני ישראל - "נקרא קודש אלא על שם ישראל". 

ויש להוסיף ביאור ע"ד הדרוש, ע"פ המדרש שמבאר שהקב"ה נקרא "צבאות" "כשאני עושה מלחמה ברשעים", ולר' יוסי במלחמה עם הרשעים - שמנגדים להקב"ה - אין ניכר קדושתו של הקב"ה. ולת"ק הנה ההדגשה אינה הרשעים אלא המלחמה - ביטול הרשעים, ולכן "צבאות" הוא שם של הקב"ה ואדרבא מדת הניצחון הוא דבר הנעלה בו ית' (דכל שהוא גדול יותר יש בו מדת הניצחון יותר).   

וזהו שבנ"י נקראו בשם "צבאות" - המורה על התלבשות הקב"ה בגדרי הנבראים - דוקא בעת יציאת מצרים, כי ע"י כור הברזל דמצרים ומתן תורה (ולאח"ז ע"י המשכן) נעשו שינוי בבני ישראל, שנתבררו ונזדככו עד שנעשו הם עצמם מכון לשבתו ית'.