שאלת המפרשים מה הקשר בין ב׳ הבבות שבמשנה: ״לא יטול אדם אם על הבנים אפילו לטהר את המצורע״ ו״מה אם מצוה קלה . . אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, ק״ו וכו'״. ועוד קושיות. ״ייטב לך והארכת ימים״, במשנה כאן ופאה, דבעוה״ז, ור״י חולק. ומקשה על הרמב״ם דלכאו׳ פוסק כר״י. ועוד קושיות. היעודים שבתורה ודברי המהרש״א בזה. קושיות על הברייתא דר"י. 

הביאור בכ״ז: שילוח הקן הו"ע של רחמים וכן טהרת מצורע, ובכל זאת ״לא יטול . . לטהר". הטעם ע״ז. לפי״ז מתבאר הק״ו משילוח הקן למצות חמורות שבתורה. הסוג דמצות שילוח הקן, בין אדם למקום, או — לחבירו, שאדם אוכל פירותיהן בעוה״ז. בשילוח הקן העיקר פעולת המצוה, בכיבוד או״א — הנפעל. 

תירוץ הקושיות (הנ״ל) שעל הרמב״ם. החילוק בין שכר המצות ליעודים. המעשה שר׳ יעקב ראה אינה בסתירה להיעודים שבתורה. ע״ד הרמז: חולין של יהודי הם קדשים. הדרך להגיע לזה — מרומזת בתחילת המסכת ובסופה.