רש"י כותב שטוב לצדיק טוב לשכינו למדים מאוי לרשע אוי לשכנו, דמרובה מרה טובה. ובגמרא בדפוסים הנפוצים הובא כתוב על זה. ביאור מחלוקת רש״י ורמב״ם בפירוש ״טבעתה קבועה וחלונה סתומה״ (של משמרת בלגה). וביאור יסוד מחלוקתם, אם השכנות פועלת במהות השכן, או שאי"ז אלא באופן חיצוני. מחלוקת הנ״ל בדין בר מצרא ובענין הזמן — תוספת שבת ויו״ט. 

הטעם שלרש"י הוצרכו לומר דמרובה מדה טובה ואין מספיק באם זהו בשווה. בהענינים דאוי לרשע אוי לשכנו טוב לצדיק טוב לשכנו, מרומזים הענינים דבר מצרא ותוספת שבת ויו״ט. "אוי לרשע אוי לשכנו" ר"ת אלול.

ו' תשרי: עדיפות לסיים ולערוך "הדרן" על מסכת סוכה; ב' אופנים בהטעם ד"טוב לצדיק טוב לשכנו" המובא בסיום המסכת; ההוראה ממש"כ (שם) "בילגה חולקת בדרום" ועל מעשה "מרים בת בילגה": אם פעולה שלילית של ילדה אחת השפיעה על כל אנשי המשמר, עאכו"כ פעולה חיובית בהדלקת נרות שבת קודש, כשרות וטהרת המשפחה. (ס"א)
שמח"ת: המשך (מיום ו' תשרי) ה"הדרן" על מסכת סוכה בביאור ב' השיטות בנוגע למשמרת בלגה; ביאור בגדר מחיית עמלק - רק על בני אדם, או גם על בעלי חיים ואפי' דומם (ס"ט)