מחלוקת הבבלי והירושלמי בסדר שאלת בגדי הלבן. שיטות הבבלי והירושלמי מה מכריע, ההוה או העתיד. ביאור שורש המחלוקת בפנימיות הענינים.

"הדרן" על מסכת תענית; חילוקי הגירסאות בין ש"ס ועין יעקב (אי המחול יהי' בגן עדן או בתחיית המתים) ומחלוקת רש"י ותוספות (אי רק מראה באצבעו או גם אומר); הקשר לתחלת המסכת. (ס"א)

ביאור בסיום מסכת תענית "עולם הבא" ולא מפורש בכמה מקומות הכוונה או "עולם התחי'" או "גן עדן". (ס"ב)
קרבן העצים דכ' אב בא מט"ו באב - יום האחרון לכריתת עצים - שאז (בט"ו באב) עדיין לא הקריב קרבן העצים, אלא רק הכינו אצלו ומ"מ כבר נפעל שמחה גדולה ביותר - "לא היו ימים טובים… כט"ו באב…" - ושמחה לדורות (שבהם בנות ישראל יוצאות וכו'"), וההוראה בעבודה. (ס"ז)

ג' דרגות בעצים של בית המקדש: א) לבנין בית המקדש, ב) לענינים אחרים שיהיו קרבנות, ג) הם עצמם קרבן; אפשר להשתמש ב"עץ" לב' הקצוות או "המן מן התורה מנין - המן העץ" או עצים ובית המקדש, והכל תלוי בעבודת האדם. (ס"ח)

בענין קרבן העצים (השייך ליום כ' אב) ע"פ נגלה. (ס"ה)

נוסחאות אמירת בנות ירושלים במשנה ובברייתא. המאמר דעתיד הקב״ה לעשות מחול לצדיקים ושייכותו לדלעיל מיני׳. פירושי רש״י ותוס' בסיום המסכת. מעלות כלליות ופרטיות של בנות ירושלים. מעלות הבאות מהמשפחה. שני אופנים באחדות שבין בנות ירושלים: מצד הכלל, מצד הפרטים. שני אופנים באחדות שמצד הפרטים. לעתיד כל אחד נכוה מחופתו של חבירו.

הדרן על הרמב"ם ומסכת תענית
ב' אופנים בידיעת אלקות, בחיוב ובשלילה, וחילוקי הדרגות בחיוב ושלילה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף - בסיום הרמב"ם ובסיום מסכת תענית, והחילוק שבין ב' הסיומים זה לגבי זה באופן של חיוב ושלילה.

הטעמים לזה שט״ו באב הוקבע ליו״ט. הטעם דיום שפסקו מלכרות עצים למערכה. פירושי רבינו גרשום והרשב״ם. פירושיהם של התוס' ור"ג ושל הרשב״ם ב״וקרו לי׳ יום תבר מגל״. הסיבות שגרמו שט״ו באב הוא יו״ט — תוכנן ההיפך מהסיבות שגרמו לט' באב. 

הבעלות של ישראל על א״י ואופנים בזה. ענין כריתת עצים למערכה: צדקה, הכנה להקרבת הקרבנות. ביאור ענין שבירת הקרדומות. ט״ו באב ענינו אחדות, היפך שנאת חינם.

לפי הגירסא בבבלי היו ג' (ולהגירסא שבעין יעקב — ד') סוגים בבנות ירושלים, ובירושלמי מפורטים — ב׳ סוגים. בירוש׳ הענינים מתבארים בכללות, ובבבלי — בפרטיות. ועל פי זה מבאר כל פרטי הסוגיא.

ב' אופנים בידיעת אלקות, בחיוב ובשלילה, וחילוקי הדרגות בחיוב ושלילה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף - בסיום הרמב"ם ובסיום מסכת תענית, והחילוק שבין ב' הסיומים זה לגבי זה באופן של חיוב ושלילה.

שיחה ג: סט"ו - קרבן העצים דכ"ף אב - בני דוד ובני יואב, לימוד התורה ובירור העולם, ישכר וזבולון; כפל המשפחות שהתנדבו בכ"ף אב - ב"פ כ"ף (אב) - מספר ארבעים (בקשר לארבעים שנה ליום ההילולא); 

שיחה ד: סכ"ד - סיום מסכת תענית

הגדר דהוספה בלימוד התורה בלילה מט״ו באב ואילך. לימוד התורה בלילה בכלל. שינוי לשונות הרמב״ם בענין כתר תורה. הדביקות בנותן התורה. ל' הרמב״ם ״חכמתו ודברי חכמה״. לימוד התורה מתוך ביטול. הוספה בחיים — בעיקר באיכות. הקשר דהוספה בלימוד התורה בלילה לתוכן היום דט״ו באב. ההוראה מזה שהלבנה פוחתת והולכת בחציו השני של החודש.

שיחה א: "לא הו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים" - חיבור שני ענינים שהם מן הקצה אל הקצה

חמשה עשר־באב: שיחה א: "לא הו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים" - חיבור שני ענינים שהם מן הקצה אל הקצה
שיחה ב: ההוראה הכללית מענינו של חמשה עשר באב - "קיימא סיהרא באשלמותא", בירור הענינים בלתי-רצויים, ובהדגשה מיוחדת בדורנו זה שהוא בדוגמת הדור שהי' בשנת הארבעים: דור האחרון של הגלות ודור הראשון לגאולה
כ"ף מנחם־אב: שיחה א: המנהג (וההשתדלות) לקשר ההתוועדות ד"יאר-צייט" עם סיום מסכת - שהו"ע של שמחה לכל הדעות, ובהדגשה יתירה בסמיכות לחמשה עשר באב דמיני' אזלינן; ההוראה מזה - הצורך להשתדל באחדותם של ישראל
שיחה ב: שייכות (תוכן) הסיום לחודש אב
שיחה ג: סיום מס' תענית: "בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה", "תנא הן הן בני דוד בן יהודה, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר, הן הן בני יואב בן צרוי'" - היפך הכלל שאי-אפשר שתהי' פלוגתא במציאות?! והביאור בזה
שיחה ד: ההוראה בעבודת האדם - "והחי יתן אל לבו".

שיחה א: ס"א - (א) סיום מסכת תענית בענינו של חמשה עשר באב - מכיון שתוכנו של חמשה עשר באב הוא הסיום דתוכן ענין התענית (תשעה באב), ובאופן ד"כפלים לתושי'". (ב) הדגשת הענין ד"כפלים" - בסיום מסכת תענית

שיחה ב: סי"א - אחדותם של ישראל בחמשה עשר באב - כל הסוגים ד"בנות ירושלים" ו"בנות ישראל", ד' סוגים, כנגד ד' אותיות שם הוי', "יוצאות וחולות בכרמים", כולם יחדיו - התאחדות מצד גילוי בחי' היחידה, למעלה מההתחלקות דד' אותיות שם הוי' החודרת בכל הפרטים ופרטי פרטים