התחלת ההגדה - "הא לחמא עניא" (ס"א); הקשר דלילב ב' דפסח לנס פורים (ס"ד); "הא לחמא עניא" בציר"י (ס"ו); "הרי אני כבן שבעים שנה". (ס"ז) "וחכמים אומרים ימי חייך העוה"ז כו'". (ס"ט) "אחד חכם ואחד רשע". (סי"ב) "ויאמר לאברהם ידוע תדע כי גם יהי' זרעך גו'". (סי"ג) "אילו קרע לנו את הים כו'". (סט"ו); "כמה מעלות טובות למקום עלינו" (סי"ח); צפון" (סי"ט).
הטעם שלא גזרו גזירה דרבה בפסח הוא מפני שההמשכה דפסח אינו נמשך ממילא ע"י השבת, ולכן צריכים לקיים את המצוות דפסח גם כשחל בשבת.
כוונת זמן חירותנו - מתן תורה/ המשכת חירות ושמחה דפסח על כל השנה / נסים דמצרים - היפך טבע דקדושה, וכן צ"ל בכל עניני תומ"צ / המשכת החירות על כל השנה, שבכל דרכיך דעהו / שילוח מצה שמורה / מצה - מיכלא דמהימנותא, דאסוותא / עלי' מחיל אל חיל בענין האמונה / שמחה פורצת גדר / זמן חירות הנשמה; הגוף ניזון ממאכל אמונה, כמו שפסח עיקרו בא לאכילה / התחלת קיום עם ישראל ע"י אמונה (זכרתינ לך חסד נעוריך גו') וכן בכל דור ודור / חירות רוחני עיקר ולכן התחלת חג הפסח בקיום מצוה / זמן יצי"מ מסוגל ביותר לגידול ברוחניות וקבלת השפעות אדמו"ר / הזמן בין פסח לעצרת יש בו סגולה לחיזוק בתומ"צ ובפרט לנשים / נשי ישראל במצרים גידלו את הילדים שאמרו בקרי"ס "זה אלי" / שייכות הזמן שבין פורים לפסח לנשים / הדגשה בחג הפסח על ענין החינוך / עבודתינו כמו אנשי צבא שיסודם האמונה בראש כל המפקדים הוא אדמו"ר, והקשר לחג הפסח / הרמז ב"מעות חטים" לפני פסח - בירור הגוף ולא סיגופים / קירוב כל בנ"י לתומ"צ.
אמירת הלל בשחיטת הפסח / ב' תבשילין בזמן הבית / "הא לחמא עניא" - הטעם שנקבע בתחילת "מגיד" ודיוק הנוסח "הא לחמא" ( לא "כהא") / הרמז בכמה פרטים בהגדה על הנחיצות לקרב את כל ישראל לתומ"צ / לתלמידי הישיבות: ההוראה מהארבעה בנים שבהגדה.
כשאין שבת מפסיק בין ימי חוה"מ - הוראה מיוחדת בזה: הוספה בתורה / פסח - פה סח, דיבור בד"ת/ צ"ל גם בנשים.
מבאר את שינויי הלשונות דהמשנה, הרמב"ם, ואדה"ז. בהקדים ש"בכל דור כו'" מחדש כמה ענינים: (א) המציאות. (ב) החיוב – שישנה חיוב להרגיש שעתה יצא ממצרים. (ג) החיוב להראות רגש הנ"ל. (ד) החיוב הוא בכל מעשה לילה זה - ולא רק בעת אמירת ההגדה.
חייב אדם לראות עצמו כו' בעבודה / נחיצות טיהור האויר מחולי המתדבק, כמו ביצי"מ כי ברח האם / מעלת ענין החינוך והקשר לפסח / מבצע חלוקת מצה שמורה ובהוספה / שיעור המצה שמורה שיש לחלק; בין הזמנים יש להרבות בשיעורי דא"ח / ההוראה מ"זמן חרותנו" בפרט בזמננו, חרות רוחנית, מבצע פסח / מכתב כללי תשל"ו: פסח, דילוג וקפיצה, מעבדות לחרות / החילוק במדריגה בין יצי"מ וקרי"ס ע"פ ד"ה וספרתם תער"ג; התעוררות עם ישראל מהתעלפות גם ע"י האר"י, בחי' ריח חזק / בכל יום חייב אדם לראות כו' - לא בעה"ב'שע הנחות / ההוראה משש"פ, קרי"ס.
מעשי ה' נצחיים, וא"כ קשה מדוע אנו בגלות עתה ויש בינינו עניים? ועל זה מבארת ההגדה שגאולת מצרים לא היתה גאולה שלימה, אך היא הפתיחה דכל הגאולות גם דהגאולה השלימה. והמעלה ו"הרעש" דיציאת מצרים הוא "ובנה לנו את בית הבחירה" - שהבחירה היא מצד עצם הבוחר.
מכתב כללי – תשל"ט: קרבן פסח – קרבן ציבור וקרבן יחיד – אחדות דישראל; "ראשו על כרעיו ועל קרבו" – אחדות כל חלקי הציבור; ע"י "פסח" (לשון דלוג) מהמחיצות המבדילות בין בנ"י / מכתב כללי – ר"ח ניסן תש"מ: קביעות חג הפסח ביום שהוכפל בו כי טוב; חיבור "טוב לשמים וטוב לבריות" בכל נקודה וענין / המשך – מכתב י"א ניסן תש"מ: הקשר ד"טוב לשמים וטוב לבריות" ל"שבת הגדול"; פירוש "לשנה הבאה בארעה דישראל . . בני חורין"; מרורים ל' רבים ו"מרור" ל' יחיד; זמן מילת ישראל לפני הקרבת הפסח / מצה שעברו עלי' י"ב חודש / מברק לצעירי חב"ד באה"ק – תשי"ד / דברי פרידה לתלמידים הנוסעים לחג הפסח / הקדמה לפסח ראשון – פרה אדומה / מבצע מצה בכפר חב"ד / חירות אמיתית / הדרכה וחינוך הבנים / ענין ביעור חמץ / ענין יציאת מצרים – והוראה לענין ישיבת תומכי תמימים / כנ"ל בקשר למוסד אהלי תורה / ההמשכה מחג הפסח על הימים שלאחריו / הימים שבין פסח לעצרת / ברכות בעת עריכת הסדר: תשל"ט – לתלמידי תו"ת, ליוצאי פרס, ליוצאות פרס, ליוצאי רוסי' ברוסית, לתלמידות מכון חנה; תש"מ – לתלמידי תו"ת, ליוצאות פרס.
המשך ההתעוררות דחיזוק בתומ"צ - בקשר לימים האחרונים דחג הפסח. (ס"א) הקשר המיוחד לילדי ישראל ש"הם הכירוהו תחלה". (ס"ו) הקשר לשיעור חומש היומי, פסח שני, עבודת התשובה. (ס"ז) עריכת כינוסי ילדי ישראל בשביעי של פסח. (סי"א)
הרמב"ם סובר כהדיעות שישנה מחלוקת בין ר' טרפון וחכמים האם צריך כוס חמישי, ולכן אומר "ויש לו למזוג כוס חמישי" כדי לצאת גם כן לדעת ר' טרפון. בדורות האחרונים, בעקבתא דמשיחא, נתפשט המנהג למזוג כוסו של אליהו הקשור עם האמונה בגאולה העתידה.
הערות בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים: שקו"ט בטעם אמירת "באהבה מקרא קודש" בקידוש דיו"ט שחל בשבת; טעם ההמנעות מאכילת ה"זרוע"; טעם אמירת "טאַטע כו" לפני "מה נשתנה" גם במי שאין לו אב; טעם שאין שואלים ב"מה נשתנה" על הד' כוסות; לשון הבבלי "חזי" והירושלמי "חמי"; פירוש התואר "הגדה" ומקורו; סימני הסדר בחרוזים; פסוקי חכם ותם בלשון יחיד והרשע בל' רבים; טעם שאין אומרים "באהבה מקרא קודש" ביו"ט / מקור למ"ש בשיחת פסח תש"ג שבן זומא הי' בבדידות / הערות בתרגום הגדה לאנגלית; שלילת דברי הרה"צ מזידיטשוב שבמקום "בכורין מתענין" צ"ל "בכורין מתענגין" / שקו"ט בענין מצה ישנה, מצה שאין בה טעם / מצה - מיכלא דמהימנותא / אכילת "מיכלא דמהימנותא" ממוסד של נשיא הדור / הוראה מזה שפסח הוא בחודש האביב / גאולת מצרים בזכות נשים צדקניות שעיקר מעלתן בענין הבטחון / זמן תספורת השערות למי שמלאו לו ג' שנים בחוה"מ פסח.
חינוך - קשור לפורים ופסח.
הראב"ד סובר שחכמים לא תיקנו לטבול את המצה בחרוסת כי זיכרון הגלות יפריע להרגש החירות. והרמב"ם סובר שחרוסת – שענינה זיכרון השעבוד המיוחד דמצרים - אינו מפריע להרגש החירות. להרמב"ם גם בזמן הגלות יכולים להמשיך את עצם הנשמה בכוחות הגלויים – טיבול.
עניני פסח
ג' המצות כלים, וששת המינים - אורות / ביאור מ"ש בסידור האריז"ל שיש ט"ו דיינו / האוכל חמץ בפסח אם מקיים תשביתו ובל יראה / מיץ ענבים לד' כוסות
מכתבים כללים
כ"ה אדר תשמ"ז: הייחוד בפסח - חפזון וריצה, וכן צ"ל בעבודת האדם ענין של זריזות ודילוג; בשביל בחירה יש גם זריזות בהיפך הקדושה, וכדי להקל הבחירה ניתנו ג' הסימנים דישראל - ביישנים רחמנים גומלי חסדים הקדושים זה עם זה / י"א ניסן תשמ"ז: המשך: ענין זה בא לידי ביטוי בחיי ישראל - חפזון בהכנות לפסח;, ג' הסימנים הנ"ל בכל מקום וזמן/ מודגש בתקופתנו / ער"ח ניסן תשמ"ח: ר"ח ניסן - ר"ה למלכים ולרגלים; ביציאת מצרים נעשו ישראל לעם ע"י גאולתם משעבוד מצרים; ובפרטיות - משכו מע"ז וקחו תומ"צ, ובאופן דראשו על כרעיו ועל קרבו / י"א ניסן תשמ"ח: המשך: הלימוד מקביעות. חג הפסח בשבת, ובפרט בשנת הקהל / ר"ח ניסן תשמ"ט: שנה מעוברת - חיבור שמש וירח, משפיע ומקבל / י"א ניסן תשמ"ט: המשך: הנ"ל באופן שנעשים מציאות אחת, כנלמד מקרבן פסח
מברקים לחג הפסח תשמ"ז-תשמ"ט
ג' המצות כלים, וששת המינים - אורות / ביאור מ"ש בסידור האריז"ל שיש ט"ו דיינו / האוכל חמץ בפסח אם מקיים תשביתו ובל יראה / מיץ ענבים לד' כוסות
מכתבים כללים
כ"ה אדר תשמ"ז: הייחוד בפסח - חפזון וריצה, וכן צ"ל בעבודת האדם ענין של זריזות ודילוג; בשביל בחירה יש גם זריזות בהיפך הקדושה, וכדי להקל הבחירה ניתנו ג' הסימנים דישראל - ביישנים רחמנים גומלי חסדים הקדושים זה עם זה / י"א ניסן תשמ"ז: המשך: ענין זה בא לידי ביטוי בחיי ישראל - חפזון בהכנות לפסח;, ג' הסימנים הנ"ל בכל מקום וזמן/ מודגש בתקופתנו / ער"ח ניסן תשמ"ח: ר"ח ניסן - ר"ה למלכים ולרגלים; ביציאת מצרים נעשו ישראל לעם ע"י גאולתם משעבוד מצרים; ובפרטיות - משכו מע"ז וקחו תומ"צ, ובאופן דראשו על כרעיו ועל קרבו / י"א ניסן תשמ"ח: המשך: הלימוד מקביעות. חג הפסח בשבת, ובפרט בשנת הקהל / ר"ח ניסן תשמ"ט: שנה מעוברת - חיבור שמש וירח, משפיע ומקבל / י"א ניסן תשמ"ט: המשך: הנ"ל באופן שנעשים מציאות אחת, כנלמד מקרבן פסח
מברקים לחג הפסח תשמ"ז-תשמ"ט