מחלוקת הבבלי והירושלמי בסדר שאלת בגדי הלבן. שיטות הבבלי והירושלמי מה מכריע, ההוה או העתיד. ביאור שורש המחלוקת בפנימיות הענינים.

הראי׳ בגמרא מברכת כהנים לתפילה. הביאור בחסידות בהבדל שבין ברכה לתפילה. הצד השווה שבין ברכת כהנים לתפילה. המעלה שבברכת כהנים על תפילה. ביאור מחלוקת ר״י ור״ע (בחולין) מהיכן למדנו ברכה לכהנים. ב' אופנים בשליחות כהנים מהקב״ה לברך את ישראל.

רש"י כותב שטוב לצדיק טוב לשכינו למדים מאוי לרשע אוי לשכנו, דמרובה מרה טובה. ובגמרא בדפוסים הנפוצים הובא כתוב על זה. ביאור מחלוקת רש״י ורמב״ם בפירוש ״טבעתה קבועה וחלונה סתומה״ (של משמרת בלגה). וביאור יסוד מחלוקתם, אם השכנות פועלת במהות השכן, או שאי"ז אלא באופן חיצוני. מחלוקת הנ״ל בדין בר מצרא ובענין הזמן — תוספת שבת ויו״ט. 

הטעם שלרש"י הוצרכו לומר דמרובה מדה טובה ואין מספיק באם זהו בשווה. בהענינים דאוי לרשע אוי לשכנו טוב לצדיק טוב לשכנו, מרומזים הענינים דבר מצרא ותוספת שבת ויו״ט. "אוי לרשע אוי לשכנו" ר"ת אלול.

"הדרן" על מסכת ביצה - בענין "אין משקין ושוחטים את המדבריות וכו'" (מקור איסור תחומין ביום טוב, ולמה לא הותר לצורך אוכל נפש); סדר המסכתות (ביצה לפני ראש השנה). (ס"א)

מחלוקת רבי ורבנן בבהמות בייתות בפני', רבנן אומרים שכאלו שנמצאים במקום ישוב רק פעם בשנה אי אפשר להקריבם, משא"כ רבי - נשיא הדור - אומר שאפשר להקריבם; ובית רבי (מקושרים לרבי) יכולים לקרב יהודי באיזה מצב שנמצא. (ס"ז)

ענין סירכא בעבודה. (סי"ב)

"הדרן" על מסכת תענית; חילוקי הגירסאות בין ש"ס ועין יעקב (אי המחול יהי' בגן עדן או בתחיית המתים) ומחלוקת רש"י ותוספות (אי רק מראה באצבעו או גם אומר); הקשר לתחלת המסכת. (ס"א)

מחלוקת חכמים ור״ש במי שהחשיך חוץ לתחום (דלחכמים — אפילו אמה אחת לא יכנס, ולר״ש אפילו ט״ו אמה יכנס) ובנימא של כנור שנפסקה במקדש (דלחבמים קושרה ולר״ש עונבה). הקישור בין שתי המחלוקות. ריבוי הכמות אם מכריע את האיכות. מחלוקת ר׳ יוחנן בן ברוקה ור' יהודה במשנה שם בשרץ שנמצא במקדש. ביאור השייכות דשני הכללים שבדברי ר״ש וההבדל ביניהם, בפנימיות הענינים. 

המדרש דשאל מין את ר״ע איך הקב״ה משיב רוחות וכו' — בשבת, ומענה ר״ע. הטעם שהתחלת מס' שבת היא במלאכת הוצאה. ענין עירובי תחומין ועירובי חצרות. החילוק בין איסור תחומין למלאכת שבת. ההוראה מכל זה בעבודת האדם.

כל הששה סדרים רמוזים במשנה הראשונה של סדר זרעים "מאימתי קוראין וכו'"; פירוש ה"מלאך" לאדמו"ר הזקן בתיבת "מאימתי", מלשון אימה ופחד שזה ההקדמה לכל התורה. (ס"ו)

ביאור בסיום מסכת תענית "עולם הבא" ולא מפורש בכמה מקומות הכוונה או "עולם התחי'" או "גן עדן". (ס"ב)
קרבן העצים דכ' אב בא מט"ו באב - יום האחרון לכריתת עצים - שאז (בט"ו באב) עדיין לא הקריב קרבן העצים, אלא רק הכינו אצלו ומ"מ כבר נפעל שמחה גדולה ביותר - "לא היו ימים טובים… כט"ו באב…" - ושמחה לדורות (שבהם בנות ישראל יוצאות וכו'"), וההוראה בעבודה. (ס"ז)

ג' דרגות בעצים של בית המקדש: א) לבנין בית המקדש, ב) לענינים אחרים שיהיו קרבנות, ג) הם עצמם קרבן; אפשר להשתמש ב"עץ" לב' הקצוות או "המן מן התורה מנין - המן העץ" או עצים ובית המקדש, והכל תלוי בעבודת האדם. (ס"ח)

נזיר שמשון ונזיר עולם. נזירות שמואל, ולימודו משמשון. בגמרא: גדול העונה אמן יותר מן המברך. מה זה שייך להמשנה. וכמה דיוקים. קושיית הרד״ק, איך נעשה שמואל נזיר. וכן קשה בנוגע לשמשון. הביאור בזה, בדוגמת גירות קטן כו'. כח של הסכמה על דבר. מבאר לפי"ז המשך הגמרא. וכן המשך דהמאמר ת"ח מרבים שלום בעולם. 

ביאור בפנימיות הענינים דהמאמר דגדול העונה אמן יותר מן המברך, ושייכותו להמשנה, לענין הנזירות. הקשר דהמאמרים לאומריהם — לר' יוסי ור' נהוראי.

ה' מנחם־אב: ע"ד לימוד ששה סדרי משנה (ועכ"פ תחלתן וסיומן) לאחר מאה ועשרים של הוריו; סיום משניות "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה וכו'", ו"הדרן" על הש"ס "אמר רבי אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" והשינויים כפי שמאמר זה מבוא במסכתות אחרות, וההוראה בעבודה. (ס"א)
כ"ף מנחם־אב: המשך (מה' מנ"א) הביאור בסיום הש"ס "תלמידי חכמים מרבים שלום וכו'" ביאור השינויים במאמר זה המובא במסכתות אחרים בש"ס. (ס"א)

כללות ענין התשובה; ב' הדרגות: "אדם מטהר עצמו", ו"אדם מקדש עצמו"; עיקר התשובה שיבוא במעשה, "מקדשין אותו מלמעלה, גם מתבטא במעשה ע"י יסורים, גלות ומיתה; כמה דרגות בגלות, והקשר למסכת יומא. (ס"א)

בהמשך לרשימת בעל ההילולא בנוגע לשמו ובו' הקשור בגבורה יש לקשר עם כ' אב שענינו תשובה; ב' ענינים בתשובה, ביאור ר' לוי יצחק - בב' מקומות בתניא ע"ד תשובה. (ס"ב)

פירושי רש"י והרמב"ם באיבעית אימא, דלהרמב״ם "מפני שהן מצופין - הוא טעם לטהר, שכלי ששימושו הוא דרך חיפויו, אינו מקבל טומאה. שיטה כללית של ב"ש וב"ה במחלקותיהם, האם הענינים נקבעים עפ"י תורה עפ״י הכלליות שלהם או עפ״י פרטיהם. 

דוגמאות ע"ז מכל סדר מהש״ס. נוסח ברכת בורא מאורי האש. כיצד מרקדין לפני הכלה כו'. כל הנשים דיין שעתן כו'. ג׳ המאורעות של הגרים שבאו להתגייר. העוף עולה עם הגבינה על השולחן כו'. מטפחות ספרים בין מצויירות בין שאינן מצויירות טמאות כדברי ב״ש, ב״ה אומרים מצויירות טהורות ושאינן מצויירות טמאות, וכ״ה במחלוקת דמזבחות. דר״א שמותי הוא. וכן בהתחלת המס׳ (שיש לה קשר לסופה) שב״ש אומרים הראי׳ שתי כסף והחגיגה מעה, וב״ה אומרים הראי׳ מעה כסף והחגיגה שתי כסף. 

מבאר לפי״ז הקשר דהנ״ל בענין ציפוי המזבחות, עם המאמרים שאין אור של גהינם שולטת בתלמידי חכמים ובפושעי ישראל. הביאור בזה בפנימיות הענינים. וההוראה.

כמה קושיות ודיוקים בשני המאמרים דת״ח אין אור של גיהנם שולטת בהם, ועד״ז בפושעי ישראל. חיבור של יהודי עם הקב״ה ע׳"י ב׳ ענינים: לימוד התורה וקיום המצות. ביאור החילוק ביניהם. דירה בתחתונים ע״י שניהם דוקא. ועפי״ז מבאר כל הנ״ל. דוגמת ב' ענינים אלו (תומ"צ) במשכן ומקדש. דעות הרמב״ם והרמב״ן בתכלית המשכן. הארון וכללות המשכן.

בענין קרבן העצים (השייך ליום כ' אב) ע"פ נגלה. (ס"ה)

ביאור ב' הגירסאות בסיום מסכתות אלו במאמר ד״אין להם מנוחה כו״ — במי מדובר: ״ת״ח״ או ״צדיקים״. החילוק בין לימוד התורה לקיום המצות. הטעם שמבטלין ת״ת לקיום מצוה שאי אפשר לעשותה ע״י אחרים. 

ב׳ ענינים ובחינות בקיום המצות — גבול ובלי גבול. ב' פירושים ב״עוה״ב״— גן עדן, עולם התחי׳, ב' תקופות בתחיית המתים. ביאור הטעם שהזמן דג״ע שאין בו קיום המצות — אינו נקרא הפסק בהעליות.

הדרן על הרמב"ם ומסכת תענית
ב' אופנים בידיעת אלקות, בחיוב ובשלילה, וחילוקי הדרגות בחיוב ושלילה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף - בסיום הרמב"ם ובסיום מסכת תענית, והחילוק שבין ב' הסיומים זה לגבי זה באופן של חיוב ושלילה.

הטעמים לזה שט״ו באב הוקבע ליו״ט. הטעם דיום שפסקו מלכרות עצים למערכה. פירושי רבינו גרשום והרשב״ם. פירושיהם של התוס' ור"ג ושל הרשב״ם ב״וקרו לי׳ יום תבר מגל״. הסיבות שגרמו שט״ו באב הוא יו״ט — תוכנן ההיפך מהסיבות שגרמו לט' באב. 

הבעלות של ישראל על א״י ואופנים בזה. ענין כריתת עצים למערכה: צדקה, הכנה להקרבת הקרבנות. ביאור ענין שבירת הקרדומות. ט״ו באב ענינו אחדות, היפך שנאת חינם.

מבאר קישור סיום המסכת להתחלתה — ע״ד הרמז. מקשה בענין ישראל שנמשלו לבנים קטנים ולגדולים. מבאר החילוק בין אהבת האב לבן גדול ולבן קטן. מבאר ענין זה באהבת הקב״ה לישראל, ובעבודת האדם. מבאר ענין התאחדות הקבלת עול (קטנות) עם עבודת השכל ומדות (גדלות). 

מבאר המאמר ״וכל בניך למודי ה' כו' אל תקרי בניך כו״. מבאר שהענין ד״וכל בניך״ מביא לידי ״למודי הי״. מתרץ הקושיא שבתחילת ההדרן.

שיחה ה: "הדרן" על מסכת תמורה - "כל הנקברים לא ישרפו ולא הנשרפין לא יקברו" וביאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בענין איסור הנאה דתרומת הדשן. (סל"ב)

הביאור בהנ"ל ע"ד האגדה והלימוד בעבודת האדם. (סל"ג)

שיחה ג: סט"ו - קרבן העצים דכ"ף אב - בני דוד ובני יואב, לימוד התורה ובירור העולם, ישכר וזבולון; כפל המשפחות שהתנדבו בכ"ף אב - ב"פ כ"ף (אב) - מספר ארבעים (בקשר לארבעים שנה ליום ההילולא); 

שיחה ד: סכ"ד - סיום מסכת תענית

תו"מ התוועדויות - משולב: מדוע לא נעץ שבור מלכא את הסכין לפני שחתך עבור באטי בר טובי; מהו החילוק בין ב' הדעות בגמרא; השייכות להתחלת המסכת (ס"א)
הטעם שלא נעץ את הסכין לפני שחתך עבור באטי: איסור זה שייך לישראל בלבד (ולכן לא נעץ לפני שחתך עבור עצמו, כיון שגוי אינו מוזהר ע"ז), ספקו הי' אם באטי בר טובי הי' עבד או שכבר נשתחרר, ולכן לא נעץ קודם שחתך לו, כדי שלא יבואו להתירו בבת ישראל (ס"ב-ס"ה)
הביאור בב' הדעות בגמרא: "לא קים לי בגוי'" הוא המסובב, ו"מאי עבדת באורתא" הוא הסיבה; זוהי השייכות להתחלת המסכת - אם "תברא עדיף" (המסובב) או "עדות עדיפא" (הסיבה); אין זה סותר להמבואר בחסידות שהסיבה היא למעלה מהמסובב, כי כאן מדובר בסיבה הרחוקה מהמסובב (ס"ו-ס"ח)
סיום הענין דע"ז בעולם בגאולה האמיתית והשלימה (ס"ט)

שיחה א: ב' הפכים ביום ההסתלקות: "שריפת בית אלקינו", ו"פועל ישועות בקרב הארץ", כלומר, המשכת הברכה למטה מטה, עד למקום דהיפך הברכה, שעי"ז מהפכים את היפך הברכה לברכה. והקשר לסיום (גמר ושלימות) מסכת (ענין ה)ברכות (ע"י הפיכת היפך הברכה), וכן סיום הש"ס (במשנה וגמרא) - שבהם מודגש ענין הברכה, עד לשלימות הברכה, ע"י הפיכת היפך הברכה לברכה.
שיחה ג: סכ"ג - ענין הברכה בכללות חיי האדם (הוספה לגבי התחלת הבריאה) - תינוק שהולך וגדל, ובפרט תשב"ר, שבשביל הבל פיהם העולם מתקיים, ועד שנקראים "משיחי". הקשר להתחלת מסכת ברכות - "מאימתי קורין את שמע בערבית" - ענין האמונה והתפלה (ק"ש) מתחיל בגיל הילדות ("בערבית"), "חנוך לנער גו' גם כי יזקין לא יסור ממנה". פעולת החינוך - גם אצל בני-נח, והצורך להנהיג "רגע של תשיקה" בבתי-הספר העממיים.

חמשה עשר־באב: שיחה א: "לא הו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים" - חיבור שני ענינים שהם מן הקצה אל הקצה
שיחה ב: ההוראה הכללית מענינו של חמשה עשר באב - "קיימא סיהרא באשלמותא", בירור הענינים בלתי-רצויים, ובהדגשה מיוחדת בדורנו זה שהוא בדוגמת הדור שהי' בשנת הארבעים: דור האחרון של הגלות ודור הראשון לגאולה
כ"ף מנחם־אב: שיחה א: המנהג (וההשתדלות) לקשר ההתוועדות ד"יאר-צייט" עם סיום מסכת - שהו"ע של שמחה לכל הדעות, ובהדגשה יתירה בסמיכות לחמשה עשר באב דמיני' אזלינן; ההוראה מזה - הצורך להשתדל באחדותם של ישראל
שיחה ב: שייכות (תוכן) הסיום לחודש אב
שיחה ג: סיום מס' תענית: "בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה", "תנא הן הן בני דוד בן יהודה, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר, הן הן בני יואב בן צרוי'" - היפך הכלל שאי-אפשר שתהי' פלוגתא במציאות?! והביאור בזה
שיחה ד: ההוראה בעבודת האדם - "והחי יתן אל לבו".