בריאה יש מאין הו"ע כללי הנוגע לכל השנה כולה; קבלת החלטה להוספה בלימוד התורה בשבת בראשית; שבת מברכים חשון הוא הנתינת כח להעבודה דמר חשון - אתעדל"ת.
ביאור לשון אדמו"ר ריי"צ במכתבו (סה"מ תשי"א ע' 48) "וכעין השלמה ותוספת אור כי טוב בשבת בראשית"; בשבת זו - שלימות בכל עניני תשרי. (ס"א) ביאור הפתגם שפ' בראשית היא פרשה ארוכה (במספר השנים הנכללים בה). (סי"ט)
התחלת התורה והבריאה - יהי אור.
ככל שדבר נוגע יותר כך מתגדל התנגדות היצר הרע. אילו נצטותה חוה לא היתה חוטאת, ולכן במ"ת נאמר קודם "כה תאמר לבית יעקב" - אלו הנשים.
הוראה כללית בעבודת כל אחד (בפרט בר מצוה) מהפסוקים הראשונים בפרשה / ביאור המחלוקת אי אדם הראשון קרא שמות לדגים / ביאור מ"ש בתקו"ז תס"ט (צט, ב) שאדם אמר "קניתי איש" (אף שבכתוב מפורש שנאמר ע"י חוה).
המענה לטענת "ליסטים אתם" - שבנ"י מהפכים את העצם דהארץ לקדושה - הוא ש"כל הארץ", גם העצם דהארץ, הוא "של הקב"ה". והתחלת הלימוד הוא במענה לאוה"ע והיצה"ר, ומזה באים לתורה שלמעלה מהעולם. וע"ד שמפשוטו של מקרא באים ליינה של תורה.
 "התנינים" נמנו בפני עצמם מפני שהם "דגים גדולים", וע"פ האגדה הוא לויתן שבאין ערוך לשאר הנבראים. וההוראה: גם זה שבדרגת לויתן צריך בן זוג וחבר, ואינו יכול לטעון שהזולת יעלה למדרגת יחו"ע, דעתה ישנה רק הנקודה דיחו"ע - וההתפשטות דיחו"ע תהי' לעת"ל "ומלחה לצדיקים לעת"ל". 
רש"י: "נכנס בו כחוט השערה": המלאכה הוא רק כחוט השערה ולכן אין זה סתירה לזה שכל המלאכה נגמרה ביום השישי. אך מ"מ הלשון "ויכולו" קצת קשה, ולכן מביא פירוש שני "מה הי' העולם חסר כו'". ומזה רואים את החשיבות דכל רגע, ואת החשיבות ד"חוט השערה" דדורנו זה.
שבת בראשית - השבת האחרונה דחודש תשרי, חודש הכללי, והתכלית עבודת "שנת החול", "ויעקב הלך לדרכו", להמשיך יהדות ואלקות וקדושה גם ב"דרכו" של חול; וענין זה מתחיל בהנהגה ב"בית" התלוי בנשי ובנות ישראל, "עקרת הבית", שזהו ע"י הדלקת נרות שבת בערב שבת. (ס"א)
עוד קשר דנשים להדלקת נרות שבת - לא רק תיקון הכשלון דחוה, אלא הטעם הפנימי הוא שזהו כבוד לגדל בנים קדושים ולהוסיף שלום בעולם ואריכות ימים לבעל. (ס"ו)
בדורנו זה - גם בנות קטנות שהגיעו לחינוך צריכות להדליק נרות שבת ויו"ט, וגם לתת צדקה לפני כן. (ס"ז)
מעלת התאספות נשי ישראל ללמוד תורה וכיו"ב. (ס"ט)
הוראה מפירוש רש"י ריש פרשת נח - בענין החינוך: (א) הזכרת צדיקים לשבח, (ב) תולדותהים של צדיקים מעשים טובים. (ס"י)
ברכות לנשי ובנות ישראל וחיזוק בקיום ג' המצוות דנש"ק, כשרות וטהרת המשפחה. (סי"ג)
"נטלה מהם ונתנה לנו": כללות העבודה הוא הפיכת עניני הרשות לקדושה.
האור הוא הבריאה הראשונה מפני שהיא מטרת הבריאה. אך "גנזו לצדיקים" כי התגלות המטרה הוא רק לאחר גמר כל הבניה - לעת"ל.
"כי עשית זאת" קאי על הדיבור, ולכן "ארור גו' מכל חית השדה" פירושו שניטל ממנו כח הדיבור. ומזה הוראה שמכל שכן שיכולים להתהפך מן הקצה אל הקצה בצד הטוב.
התורה פותחת באות ב' מפני שההבנה שבתורה בא דוקא לאחרי האלוקות שבתורה.
כשהמאורת לוקין ישנה נטיה בלב האדם לרע, אך בנ"י - שיכולים להתגבר על הנטיה בנקל יותר - אין צריכים להתיירא. 
אדם הראשון קרא שמות לבעלי חיים כי הוא המשיך בהם את שרשם שבמרכבה העליונה. ובמ"ת נמשך בעולם האלוקות שלמעלה מהעולם.
ברש"י: "מפרי האדמה: מן הגרוע" - שבזה מבואר מדוע "לא שעה" אל קין. ומביא אגדה ש"זרע פשתן היה" שקין הביא מין משובח - שהרי רצה להתקרב לה' - אך חשב שהעיקר הוא המין ולא פרטי המין.
רש"י מפרש ש"נחמתי" הוא "חשבתי מה לעשות גו'", כי (נאמר "ויאמר", וא"כ) אילו הפירוש הי' חרטה אז הי' צריך למחות את כולם.
פירוש קרא שלא במקומו ע"י רש"י: בראשית א, א; ג, ד; ג, יז / ד' שיטות בפירוש הצמצום ושיטת החסידות - שלא כפשוטו באור / הוראה בפועל מזה שצמצום שלא כפשוטו / טעות האומרים צמצום כפשוטו - בצמצום הא'; ביאור לשון אדה"ז בשער היחוד והאמונה פ"ז "סילק עצומ"ה ח"ו מעוה"ז"; שקו"ט במ"ש באגה"ק ס"כ שהארת הקו בקעה את הפרסה; חידוש אדה"ז על הע"ח בענין בקיעת הקו / ביאור הפלוגתא (שבועות לה, ב) אם "צבאות" הוא שם קדוש ע"פ חסידות / חלוקי דרגות באור שלפני הצמצום; ההפרש בין "שכל" ו"אור השכל" / ביאור לשון אדה"ז באגה"ק ס"ה שבעוה"ז אאפ"ל ידיעת הבורא וכו' / "משל המפה" - לענין ערך העולמות זה לגבי זה / ביאור דיוקים בתו"א ד"ה שמים כסאי / ביאור בד"ה בראשית תש"ב בענין דביקות האורות והכלים / ע"ד כוכבים הרחוקים מאד מכבוד הארץ וכו' / ע"ד עליית האדם על הירח / ע"ד נישואי ב' נשים אצל ספרדים לקיים פו"ר.
"כבשתם ארצות שבעה גוים" הו"ע בירור הניצוצות שע"פ הסדר הרגיל א"א לבררם, והכח לבררם הוא למעלה מהתורה, ולכן הובא בפתיחת התורה.
"את כל עשב גו' לכם יהי' לאכלה" נאמר בסיפור הבריאה כדי לפרש את אופן בריאת האדם - ששוה לבהמות וחיות, ורק כשמזכך את עצמו ראוי לרדות בהם. 
מאמר ד"ה בראשית ברא אלקים
הי' צריך להתחיל את התורה מהחודש הזה לכם - המשכת סוכ"ע בממכ"ע, ופתח בבראשית - המשכת אור חדש שלמעלה מהאור שלפני הצמצום, ע"י ש"נתנה להם" ואח"כ "נתנה לנו".
שיחה
כמה דרגות ב"ויעקב הלך לדרכו" - המשכת עניני חודש תשרי (אחדות) על כל השנה: מוצאי יוהכ"פ, מוצאי שמח"ת, מוצאי שבת בראשית. (ס"א) פירוש "ויעקב הלך לדרכו" ע"ד החסידות וההוראה בעבודה. (ס"ה) הוראה מפרש"י ר"פ: המענה לאומות העולם בזמננו על טענתם "לסטים אתם שכבשתם" את ארץ ישראל צריך להיות "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". (סי"ב)
טעם הזכרת שם בעל המאמר (ר' יצחק) בפרש"י ר"פ / שאלה להרגצ'ובי בענין שיטת חז"ל בחכמת התכונה / היחס לספר שיש בו רעיונות של כפירה בעניני ששת ימי בראשית / ביאור מאמר ר"פ (ב"ב עג, ב) "אי לאו דהואי התם לא הימני"; שקו"ט בכמה מרז"ל בענין "שרו של יום" / זמן בריאת הנשמות / חלוקת כל אלף משית אלפי שנין לפרטים / מחלוקת תלמידי הגר"א עם הגר"א בענין הצמצום / "גבול" ו"בלי גבול" שניהם במאמר ה"כמה", ולכן אפשר שיהיו בלי גבול גבולים / צמיחה באופן דיש מאין או יש מיש / זכויות האשה בארץ הקודש / תכנון המשפחה / הערות בפירוש הרמב"ן על התורה: זמן כתיבת ההקדמה; הלשונות "באימה . . בזיע"; ביצת הנמלה" / עוד הערות לרמב"ן.
רש"י מקדים את פירוש האגדה - "ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים" כי דוקא לפי האגדה "ויבדל" קאי על "את האור", שהבדיל את הטוב שבאור מהאור.
מי שנולד בה' בשבת יהא גומל חסדים - בחי' חסדו של הקב"ה שהוא חסד בלי גבול, והכלי לזה הוא הביטול דדגים, שניתן לבני יוסף, ודור זה הוא דורו של יוסף.
"עולם על מילואו נברא" הוא לפי ערך השלימות שיכול להיות בששת ימי בראשית, אך בשבת צריך "לתקן" את הבריאה ולהעלותה להשלימות שלפי ערך האור המאיר בשבת.
הצעה ובקשה להוסיף בקביעות עתים לתורה ולהשפיע על הזולת שיקבע עתים בתורה.
ע"י התשובה שלמעלה מהעולם "מאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות" – מאבדים את ההגבלה שבעולם.
כוונת הבריאה היתה שיבראו "שני המאורות הגדולים" ואח"כ תתמעט הלבנה. וכמו שהוא בתורה שמצד הקב"ה הם "שני המאורות הגדולים", אך מצד המטה ישנו חילוק בין תושב"כ לתושבע"פ. 
ראה קיצור...
באם קריאת השמות הוא עבור ההתחלקות דכל נברא משאר הנבראים, אזי אין קריאת השמות שייך לדגים, אך אם הקריאה היא עבור התגלות מטרת הנברא ה"ז שייך לדגים.
בכל אחד מאופני העבודה צריך להיות התכללות רצוא ושוב, ולכן קין - בחי' רצוא - בנה עיר, ולשת - בחי' שוב - הי' בן ש"איננו כי לקח אותו אלוקים".
ביאור בדברי המדרש רבה ר"פ בראשית - ואהי' אצלו אמון כו' אני הייתי כלי אומנתו: ד' מדריגות שבתורה (פרד"ס) ומהם נמשך בעולם; פירוש "בראשית" בשביל התורה או ע"י התורה / ראשית הכל יראת ה' וידיעת ה' / הלימוד מזה שבריאת העולם היא ע"י ב' אותיות בלבד, ג' אופנים בהפלאת הבורא מהנברא / ההפרש בין בריאה ואצילות / צמצום כפשוטו אינו בסתירה לעבודה בחב"ד / אל תקרי מחי' אלא מהווה / הערה בשער היחוד והאמונה ספ"ד בענין בוצינא דקרדוניתא; אגה"ק ס"ה דה' תתאה מורה על ד' סטרין / הרמז בזה שבכל מקום בכדור הארץ האדם מרגיש עצמו למעלה / ביאור מ"ש בתניא פ"ט שבחלל הימני שבלב אין דם / ביאור מ"ש בתניא ספ"א שנפשות או"ה אין בהם טוב כלל וההתאמה עם ענין שבע מצוות ב"נ וחסידי או"ה (ביאור ברמב"ם בענין חיוב ז' מצוות ב"נ) / עוד בענין ה"ל / בירור הגירסא במרז"ל שלשה אמרו אמת ואבדו מן העולם / מדוע נק' ק"נ עה"ד טו"ר, והרי עה"ד הי' אסור, גקה"ט / תערובת טו"ר בכל דבר / הא דחסד הוא גם למי שאינו ראוי.