יש לתווך ב' מדרשים הנראים כסותרים: (א) "אשר ברא אלוקים לעשות" פירושו "לתקן", שהעולם נברא באופן הצריך תיקון, (ב) מאמר רז"ל ש"עולם על מילואו נברא". והביאור: "עולם על מילואו נברא" קאי על העולם כפי שהוא בששת ימי בראשית, ו"לעשות" - "לתקן" - נאמר ביום השביעי, כי בששת ימי בראשית נברא העולם בשלימות לפי ערך מה שהיה שייך אז. אך בשבת שנמשך אור נעלה יותר וישנו אפשרות לתקן את העולם ולהגביהו לשלימות נעלית יותר אז צריך לתקן את העולם – להביאה לשלימות זו. 

וע"ד המבואר בנוגע לתשובה שכשהאדם מגיע למדריגה נעלית יותר, והעבודה שעבד לפני כן הוא נצחי למעלה, וא"כ צריך לתשובה כדי להגביה את עבודתו הקודמת למדריגה העליונה. ועד"מ כשאדם נוסע בשליחותו של מלך אינו בטל במציאות, ואדרבא רצון המלך הוא שהוא יפעול את השליחות וכו', וכשחוזר למלך - שאז צריך להיות בתכלית הביטול - צריך לשוב בתשובה כדי שגם עבודתו הקודמת תהי' בבחי' ביטול במציאות. 

וזהו גם המענה להטענה שאין הכרח בלימוד החסידות שהרי גם הדורות הקודמים – "זיין זיידע" – לא למדו חסידות, והמענה על זה הוא שלאחרי שנתגלתה תורת החסידות, שעל ידה אפשר להגיע למדריגה נעלית יותר, אזי בהכרח להגיע לשלימות זו. (וע"ד שמובן שאי אפשר להיות כמו בדורות הראשונים וללמוד רק משנה וגמרא).