נחיצות חזרת דא"ח בכל מקום ומסירת דו"ח.

כל הנשמה תהלל י-ה, על כל נשימה צריך לברך את ה', אבל הלל אומרים דוקא על נס גלוי; יום הולדת מזלו גובר גם בענינים גשמיים הנראים לעיני בשר בעיקר כדי לתקן את העבר, ולכן אומרים תחנון ביום הולדת ואפילו ביום הבר מצוה; 

ביאור מעלת יום ההולדת של ששים שנה שהיא סיבה לעשות יומא טבא לרבנן, וכדי שיוכל להשתף בזה, גם שאינם בכלל רבנן עושים גם סיום מסכתא, ובזה מתחברים מצוה שלמעלה מהעולם עם אכילה ושתייה גשמיים. (ס"א)

"הדרן" על מסכת פסחים - ביאור בענין ר' שמלאי איקלעי לפדיון הבן ושאלוהו דזה פשיטא שעל פדיון הבן האב מברך אבל ברכת שהחיינו מי מברך האב או הכהן; פדיון הבן - גאולת בני ישראל, האב מברך - ע"י הקב"ה דוקא. (ס"ב)

בבית יהודי צריכה להיות ההנהגה דעולם התקון, וזה תלוי באשה. (ס"ד)

ואברכה מברכיך - לאלה ששלחו ברכותיהם. (ס"ה)

ברכה ליהודי רוסיא. (ס"ו)

בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה, החיוב בלימוד התורה בהתמדה ושקידה גם כו"כ שנים אחרי החתונה. (ס"ח)

לספק מצה שמורה, לאלו שאין להם. (ס"ט)

נתינת תודה לכל אלו שברכו ואיחלו כו'; אין הזמן גרמא לענות לכאו"א במיוחד; להשתדל שלכאו"א יהי' מצה שמורה ועכ"פ בנוגע להכזיתים דליל הסדר.

(המשך מש"פ צו) כאו"א ינצל ימי הפסח להוספה בלימוד התורה; הנ"ל מרומז בהשם "פסח" - "פה סח" - דיבור שצ"ל בדברי תורה.

פותחין בברכה - ובמיוחד כאשר "כולנו כאחד" (בהתוועדות) שזהו הכלי להמשכת הברכה, עם כל המעלות שבברכת אב לבנו ("ברכנו אבינו") ועד לברכה האמיתית - גאולה שלימה. (ס"א)

יציאת מצרים היא לידת עם ישראל וממילא צריך להתבונן מהי התכלית בזה - הקב"ה עצם הטוב ובודאי התכלית היא להגיע לטוב בתכלית השלימות: לכאורה, זהו כאשר מקבלים מלמעלה, בדרך ממילא, אבל הקב"ה גילה דאדרבא, זהו דוקא ע"י יגיעה - "לעבדה ולשמרה", "אדם לעמל יולד" וזהו הטוב בתכלית ולא נהמא דכיסופא כי אדם רוצה בקב שלו; כאו"א צריך להתייגע ב"עמל תורה" וב"עמל שיחה" וב"עמל מלאכה"; גם לפני יציאת מצרים הי' צ"ל הכנה דדם פסח וגם מילה. (ס"ב)

הקב"ה הי' יכול לברוא האדם באופן שיקבל הכל ולא ירגיש "נהמא דכיסופא", אבל עתה האופן (ד"קב שלו") ה"ז שלימות נעלית יותר ועי"ז נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית; זהו ההסבר להקשיים בקיום התורה ומצוות, כי דוקא ע"י היגיעה לשלימות בתכלית, בכמות - אינו צריך אלא יגיעה באצבע קטנה, ובאיכות - כל מהותו. (ס"ג)

שקו"ט בגמרא מהו "(אדם ל)עמל (יולד)", וכיון שבגמרא הובא רק מה שאפשר ללמוד ממנו, מובן שההווה אמינא מגלה הביאור במסקנא (בדוגמת "למה נשנו דברי היחיד"): ההווה אמינא הא' - "עמל מלאכה" - משא ומתן באמונה כדי להיות שותף במעשה בראשית, וכדי להוסיף שלימות בעולם (לאחר שנברא) צ"ל "עמל שיחה" - תפלה (בדוגמת "הקב"ה מצלי יגברו רחמי" כו'); בתוך העולם (שזהו מעלת תפלת מנחה), אבל המסקנא היא - דוקא "עמל תורה", בשכל האדם. (ס"ד)

גם קא סלקא דעתך בתורה היא תורה ולכן יש אנשים וזמנים, שענינים "שיחה" ("הלואי שיתפלל כל היום") ו"מלאכה" (עוסקים בצרכי ציבור הפטורים מתורה ותפלה); מזה שהמסקנא באה לאחר הקא סלקא דעתך לומדים ש"עמל תורה" באופן ד"תורתו אומנתו" צ"ל קשור ב"עמל מלאכה" - עניני העולם וכלל ישראל והעולם יהנה מתורתו ("יראה - בעת הלימוד - כל העולם שקול"), שלימודו יהי' בעולם הזה ולא במתיבתא דרקיע וב"עמל שיחה" - ע"י התפלה שקודם הלימוד ולפני זה - יהיב פרוטה לעני, תיקון העולם; וכן העוסקים בצרכי ציבור, "עמל מלאכה" צריכים תפלה וקביעות בתורה (והנפקא מינה רק בכמות). (ס"ה)

במלאות שבעים שנה לא חושבים ע"ד מנוחה כו', ואדרבה - "יסוד ע"א מוסדות חדשים"; השתתפות בהוצאות. (ס"ו)

"הדרן" על מסכת פסחים - ביאור בענין מקומו של מסכת פסחים בש"ס; וביאור בפלוגתת רבי ישמעאל ורבי עקיבא בענין "בירך ברכת הפסח פטר את של זבח, בירך את של זבח לא פטר את של פסח"; גדר הכלל בדיני ברכות שהעיקר פוטר את הטפילה. (ס"ז)

אודות ההכרח בחינוך על טהרת הקודש ושלילת המחשבה שהפרנסה היא ע"י לימוד ב"קאלעדזש" כו'; היהודים שיצאו מ"אחורי מסך הברזל" צריכים להוסיף בעניני יהדות ועי"ז יראו דוגמא לעומדים שם במסירות נפש. (ס"ח)

הדגשת תפקידה של "עקרת הבית" בהנ"ל, וביוחד - בענין החינוך - ו"בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים"; ניצול הימים שנשארו עד חג הפסח לחלוקת מצה שמורה. (ס"ט)

פותחין בברכה, ברכה לכל השולחים איחולים ליום ההולדת; ופותחים באופן ד"אור" להאיר את העולם; ע"ד ניצול הזמן למבצע פסח, ובאופן ד"צו לשון זירוז". (ס"א)

בקשה - באופן של צדקה - מהקב"ה, להצליח במבצע מצה שמורה (כפי שנהגו כו"כ גדולי ישראל), ובפרט שתחלת ההכנה לפסח הוא בפורים שבו מודגש ענין הצדקה. (ס"ב)

לימוד מאברהם אבינו שענין הצדקה צ"ל בניצול כל הכוחות; ניצול בעלי עמדות כח, להשפיע על הסביבה לתורה ומצוות ולז' מצוות דבני נח. (ס"ג)

סוף מסכת מגילה; ע"ד חוק "מיהו יהודי". (ס"ה)

המשותף בפורים ופסח: נשים פורים - מגילת אסתר (משום שאסתר ביקשה כתבוני). פסח - בזכות נשים נגאלו הנשים לא התפעלו מגזירת פרעה; והנקודה הפנימית: בנשים תלוי עיקר ה"משפחה" - חינוך הילדים. (ס"ו)

חיזוק והתפשטות ע"י מוסדות; הקמת מוסדות חדשים; כתיבת דו"ח. (ס"ז)

ימלא ה' כל הברכות וכל המברך מתברך בברכה אין קץ; ונאכל מן הפסחים ומן הזבחים בקרוב ממש.

ברכת הקב״ה בכל המצטרך, בטוב הנראה והנגלה

ענין "הרחב פיך ואמלאהו" לפי' הירושלמי (תענית פ"ג ה"ו)

ליל ומוצאי י"א ניסן (משולב)
1. התוכן דיום הולדת - "החי יתן אל לבו" באופן של שמחה, ושייכותו לחודש ניסן - לידת עם ישראל
2. יום הולדת פרטי קשור עם כללות ישראל, עד לכללות העולם - התגברות המזל דישראל ופעולתו בעולם כולו עד לשייתו דירה לעצמותו ית'
3. הקשר להזמן - חודש ניסן, יבום עשתי עשר, וקביעותו ביום שלישי בשבוע, ובפ' שמיני
4. שיעו חומש היומי - "להבדיל בין הקודש ובין החול", בירור החול
5. שיעור היומי ברמב"ם - "אין דין קדימה במטלטלין"
6. התחלת מזמור פ"ז - "לבני קורח מזמור שיר יסודתו בהררי קודש"
7. נתינת תודה על הברכות והאיחולים ופעולות טובות כו' בקשר ליום ההולדת
8. הסיום בענין הצדקה - מעות חטים

כשמתאספים יהודים "פותחין בברכה" (כמו שהתורה פותחת בברכה - אות ב'); כמה דרגות בברכות, והנעלה שבהם - ברכת הקב"ה שבא אחר עבודת האדם; ברכת רב טוב לכל האיחולים וכו' בקשר לי"א ניסן. (ס"א)

הקב"ה נקרא (בב"ר פט"ו ג) "פעלא טבא" מפני שמכין את השכר "מקדם" - לפני עשיית הפעולה, והפירוש הפנימי בזה שהשכר עצמו נעלה יותר - שנמשך מדרגה ד"מקדם" שלמעלה מ"ראש" ונמשך גם למטה ביותר כמ"ש "ואלקים מלכי מקדם - ולכן - פועל ישועות בקרב הארץ". (ס"ב)

בחג הפסח נעשו בני ישראל לעם, וכתוב ביחזקאל שהוא "יום הלידה" שלהם, ובמילא הוא זמן המתאים להשתדל בחינוך כשר ע"פ התורה ומצוות ובפרט במדינה זו, ואזי "והשיב לב אבות על (ידי) בנים"; שלילת החופש שעושים בבתי ספר לפני חג הפסח שהוא ללא תועלת ואדרבא כו'. (ס"ג)

ההתעסקות ב"מבצעים" - ענין של מעשה דוקא - צ"ל בקול רעש גדול ברחובה של עיר כדי להגיע לכל יהודי; יחודו של מבצע נרות שבת קודש בימים אלו. (ס"ה)

"מבצע מצה שמורה"; ארץ ישראל שלמה לגבולותי' של בני ישראל. (ס"ו)

ההוראה משיעור היומי "ויהי ביום השמיני"" דקאי על ספירת הבינה שכוללת גם ג' ראשונים ולכן "נטל עשר עטרות"; ספירת הבינה - "עלמא דחירו", מצב של חירות מעמיד את האדם שיפעול בכל דבר למעלה ממדידה והגבלה. (ס"ז)

אודות ביטול הגזירה ד"מיהו יהודי" - מחה תמחה את זכר עמלק. (ס"ח)

הוראה מאברהם אבינו: א) שאם רוצים באמת יכולים "דורכפירן" השליחות לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ב) "ואברכה מברכיך" - שכשמברכים יהודי הקב"ה מברכו. (ס"א)

גם בזמן הגלות צריכים לדעת שנמצאים ב"חודש הגאולה" - כי עיקר ענין החידוש תלוי בהנהגתו ובהרגשתו; דוגמא להנ"ל (שחירות תלוי בהרגש האדם) ממה שאירע בימים האחרונים שגביר גדול (בשם "יוז") מת, וכל ימי חייו הי' משועבד לנכסיו. (ס"ב)

יהודי צריך לדעת שהכל שייך להקב"ה - רק שנתנו לבן אדם כשליח להשתמש בו כדרוש (לבנות משכן וכו'), וכן בנוגע לחינוך בניו; אי אפשר להסתפק בחירות ברוחניות אלא צריכים לתבוע הגאולה כפשוטה. (ס"ג)

כל הכוחות והכשרונות שיש ליהודי צריך לנצלם ע"פ תורה - הן באופן ד"עשירות", והן להשפיע על אינם יהודים; אודות המצב בארץ הקודש. (ס"ד)

השתדלות לעזור ליהודים הנמצאים בבתי רופאים ובתי אסורים בכל המבצעים, ובפרט במבצע "מצה שמורה". (ס"ה)

"הדרן" על מסכת פסחים - בענין "אבי הבן מברך שתיים". (ס"ז)

גודל הענין דהכרת טובה; הברכה שמברכים את היחיד, הכוונה בזה הוא, שיגיע להרבים, ואדרבה הרבים מכריע את ענין היחיד שבו.(ס"א)

גודל העילוי דה"יחיד", ועד שלפעמים מכריע את הרבים; הכרת טובה להמלכות ולהעומדים בראשה, ובפרט בזה שהם מסייעים לתורה ומצוות. (ס"ח)

פסח ענינו "דילוג". ובזה גופא ב' אופנים: א) פסח מצרים שענינו דילוג ממצב לא טוב, ב) פסח מדבר - שענינו דילוג ממצב טוב; ובפרטיות - פסח מצרים דילוג ממצב דזבולון - התעסקות בגשמיות, ופסח מדבר דילוג ממצב דיששכר - לימוד התורה. (סי"א)

ביאור רבי יאשיה ורבי יונתן בנוגע ליחיד וציבור מי מהם מכריע; ציבור ויחיד ביחס לכלל ישראל - באם המעלה בהכלל שהם גוף אחד, או שהמעלה הוא בהפרט. (סי"ח)

ע"ד הרוצים לשנות בההגדה של פסח, ולהזכיר את ה"שואה", וכן להזכיר את היהודים שמ"אחורי מסך הברזל", דיש לדעת שאין זה הסדר, וזה לא יועיל להענין. (סל"ה)

הטעם להמנהג שמזכירים אודות ברכה אחרונה, ע"פ הידוע שהרמ"א הי' מזכיר בפורים אודות תפלת ערבית; ע"ד משפיעים ומשפיעות; ומשפיעים מבין הילדים בינם לבין עצמם. (סמ"ג)

שיחה א בתורה יש הוראה איך להתנהג בכל רגע ורגע ;כשמתאספים רבים צריך שיבוא בתוס' במעשה בפועל; יסוד גדול – להודות למי שעושה טובה; תודה לאלה שהתאספו לכבוד מי שעוסק בהפצה וכו'.

שיחה ב יום קבלת נשיאות של מו"ח אדמו"ר; עיקר פעולתו בנוגע לחינוך קטנים; תחילת גידול נשיא בישראל בחינוך טוב, ומצד הכרת הטוב פעלו לכל לראש בחינוך; הדגשה מיוחדת בסיום שנת החינוך; י"א ניסן נקבע ל"יום החינוך"; הכנה לימות המשיח שאז יעבדוהו שכם אחד; על אף שיש חיוב חינוך בכל יום, הרי ע"ד חגי ישראל שישנו חג עבור התורה ולקב"ע מלכות שמים וכו' (אף שחיובם בכל יום), הרי זה מוסיף בחיות ובמעשה בפועל.

שיחה ג מתקרבים לימות המשיח שאז יעבדוהו שכם אחד, ועל כן המדינה צריכה להשפיע בעולם בשלילת המחשבה ד'כחי ועוצם ידי'; במדינה זו חקוק על הכסף שבוטחים בה'; מציעים שמדינה זו תשפיע על שאר מדינות בענין החינוך, ושילוח נשק לאלה הזקוקים (ושלילת שילוח נשק לאה המתקיפים); לצרף למשלוחים מטבע כסף שכתוב בו כנ"ל; חצי מטורף הצליח להחריב חלק מהעולם ולאבד מליוני נפשות, ההוראה – צריכים לנצל השפעה בחינוך אפילו על אדם אחד; וזה יוסיף ב"לשבת יצרה".

שיחה ד בעקבות משיחא כל יום קללתו מרובה משל חבירו; הטעם שהגמרא מספרת זאת על מנת שיוסיפו בטוב ויקדימו רפואה למכה; הוספה בחינוך בשעות לימוד התורה, וכן למבוגרים לפתוח שעות נוספות בתי כנסת; הוספה בכמות מביאה הוספה באיכות; עי"ז מבטלים "ידי עשו" והופכים אותו למסייע.

שיחה ה סיסמת מדינה זו – "מרבים עושים אחד", ע"י שיש הכל אפשר להיות "הנשיא הוא הכל" – ענין אחד; אומרים ה' אחד, ולא יחיד, כי עושים מז' רקיעים וד' רוחות ענין א'; הוראה – להוסיף בכמות שזה יוסיף באיכות; זה יביא לגאולה והקרבת קרבן פסח, קרבן יחיד שיש בו עיניני ציבור.

מאמר ד"ה כי ישאלך

שיחה ו מבצע מצה ושאר המבצעים (שגם הם קשורים לפסח); ונזכה ליצי"מ הכללית.

שיחה א: בשורה טובה על התחלת כתיבת הספר תורה ל"צבאות ה'" וביאור המעלה בכתיבת ספר תורה חדשה. (ס"א)

המשך הכתיבה - בבית הכנסת צחק צדק שבירושלים העתיקה לפנים מן החומה. (ס"ה)

התעוררות ע"ד השתתפות כל ילדי ישראל ב"סדר" כולל ה"בן חמישי". (ס"ז)

שיחה ב: הוראות הפורטות לגבי רכישת האותיות בספר תורה (ע"פ הגורל, שלא להודיע לילד באיזה אות זכה, עריכת תעודה לכל ילד וכו'). (סט"ו)

שיחה ג: המשך הוראות הנ"ל (לגבי צורת התעודה והציורים שעלי'). (סכ"א)

ביאור תורת הרב המגיד עה"פ (בפרשת השבוע) "ושמרת את חוקותי… אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - דרך משל מציצית שע"י קיום המצוה נעשה "ציצית חי". (סכ"ד)

ענינו של אדמו"ר הצמח צדק - איחוד נגלה וחסידות ולפני ההילולא שלו - התעוררות להוסיף התמדה ושקידה בלימוד התורה ועי"ז להתכונן ליום ההילולא. (סכ"ז)

הדרן על הרמב"ם ומסכת תענית
ב' אופנים בידיעת אלקות, בחיוב ובשלילה, וחילוקי הדרגות בחיוב ושלילה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף - בסיום הרמס"ם ובסיום מסכת תענית, והחילוק שבין ב' הסיומים זה לגבי זה באופן של חיוב ושלילה.