במצות שנאמר בהם הלשון "צו", הנה גם לפני הקיום בפועל נעשה חיבור על דרך לאחר קיום הציווי, כי האדם מוכרח לקיים את הציווי ואם כן הרי זה נחשב כאילו עשה את המצוה בפועל.
"בלילה ההוא" הוא "תקפו של נס": (א) שעל ידי שהאור בא למקום החושך הרי זה הוראה שזהו אור גדול ביותר שיכול להגיע גם במקום רחוק. (ב) וביאור עמוק יותר שההעלם מעורר את תוקף הגילוי - שהחושך עצמו ממשיך את הגילוי אור, ושייך לסוג הב' בקרבנות הכהן – לכפר על העגל.
ביאור שיטת רש"י (ריש ברכות) דהקטר חלבים ואברים לא גזרו חכמים שיהא עד חצות; שקו"ט אם הטומאה דבר נוסף או באה ממילא ע"י העדר הקדושה.
בפרשת צו מובאים הקרבנות שכבר נזכרו בפירוט יתר, אך בנוגע לשלמים נאמר "וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה'", ללא הוספת שום פרט, ומיד אומר "אם על תודה יקריבנו", ולכן מפרש רש"י שתודה הוא פרט בשלמים. ומבאר שהחיוב דתודה הוא רק על ניסים מסוימים, ומביא את הניסים כסדר שארעו לבנ"י.
ברכת הגומל ותפלת הדרך בטס באוירון.
ע"ד הפשט א"א לומר "זאת תורת" באם ההוספה הוא רק פרט בקרבן (כבעולה מנחה וחטאת), ולכן רק בעולה ומנחה צריך לפרש שתורה אחת וכו'. ובחטאת הריבוי ד"תורה אחת" הוא להוציא מקס"ד שקרבן עולה ויורד אינו טעון שחיטה בצפון, שהרי כשהעולה ויורד בא במנחה אין בו שחיטה.
"לא תכבה" הוא בתמידות יותר מהתמידות ד"תמיד". ולכן מפרש רש"י ש"תמיד" פירושו שמדליקין ממנה את נרות המנורה. התמידות דהמנורה - העבודה דפנימיות הלב - הוא דוקא על ידי שעומד בנסיוניות ובקשיים דהפעולה על החוץ - מזבח החיצון.
שקו"ט בדברי הצ"צ (שו"ת שער המילואים חידושים למס' פסחים) בענין אמירת מזמור לתודה בערב פסח / שקו"ט בדין אמירת פ' קרבן תודה למי שאירע לו נס / מנהג אמירת פסוקי קרבנות היחיד.
ההמשכה שעל ידי ההעלאה דקרבנות הוא רק מסדר ההשתלשלות - בחי' גבורה והעלם, אך על ידי הדורון שבקרבן - שעבודתו הוא לעשות נחת רוחו לקונו - נמשך בחינת החסד - המשכה שלמעלה מסדר ההשתלשלות.
לרבי יהודה גדר מנחת כהן גדול הוא כקרבן יחיד, שלכן מת כה"ג קרבה משל יורשים, ולרבי שמעון גדר הקרבן הוא כעין קרבן ציבור ולכן קרבה משל ציבור.
ברכת הגומל בנשים
ב' הענינים דפסוק כ"א - (א) חרס שבלע נעשה כל הכלי קודש, ולכן צריך לשבור את הכלי מפני שכל הכלי נעשה נותר (שגדרו דבר שאי אפשר לשברו), (ב) ובכלי נחושת צריך רק להוציא את הבליעה - מתאימים לב' הענינים בפסוק כ' - (א) האוכל שבלוע מחטאת נעשה כולו כחטאת, (ב) צריך לכבד רק את מקום הדם שהוזה על הבגד (ולא את כל הבגד).
מהפסוק משמע שרק "לא יניח ממנו" הוא "עד בוקר", אך סוף זמן האכילה הוא לפני כן. ולכן מפרש רש"י שהתורה אומרת שצריך להרחיק את האדם מן העבירה.
הדפסת קובצי חידו"ת ברמב"ם:
הדפסת קובצי חידושים בתורת הרמב"ם לקראת יום הולדתו בערב פסח, בקשר לסיום ס' הרמב"ם.
הדפסת קובצי חידושים בתורת הרמב"ם לקראת יום הולדתו בערב פסח, בקשר לסיום ס' הרמב"ם.
"ופשט גו'" נאמר לאחר תרומת הדשן, ולכן מביא רש"י "בגדים שבישך בהן קדרה לרבו כו'", שתרומת הדשן שהיא בפני רבו - במקום המזבח - משמש ב"בגדים שמשמש בהן תמיד", ורק להוצאת הדשן - שבדוגמת הבישול שאינו במקום רבו - לובש בגדים אחרים.
מעלת סעודת הודאה - אהבת ישראל והודאה לה', וכוחה להמשיך רפואה שלימה.