"מפרסת פרסה" שמורה שעושה את כל סוגי העבודה, קו הימין וקו השמאל, שאז העבודה אינה רק מצד טבעו. וצריך לברר עוד פעם, אצל אחרים, לראות אם עבודתו היא כדבעי – "מעלה גרה";
כשהמלך בא לשדה צריך האדם לזהירות נוספת שלא יחשוב שיכול להישאר במעמדו ומצבו.
כשהמלך בא לשדה צריך האדם לזהירות נוספת שלא יחשוב שיכול להישאר במעמדו ומצבו.
"והיה המקום אשר יבחר - ירושלים"; ענין הדירה בא"י. (ס"א) אודות עליה לארץ ישראל בזמן הזה. (ס"ד)
לרש"י מזבח ואשרה קאי על הע"ז גופא, ולא על משמשי ע"ז. אין לפרש ש"ואבדתם את שמם" הוא להאביד את הזכר דע"ז, דא"כ היה צריך הכתוב להזהיר על איבוד משמשי ע"ז שהוא ענין חשוב יותר. ולכן מפרש שצריך לכנות להם שם גנאי, ובשביל שהשם יהיה גנאי לע"ז צריך שיהיה לשם גנאי שייכות לשם הקודם.
בעיר הנידחת התשובה מועלת גם לאחר התראה, דהתשובה של אנשי עיר הנידחת אינה מבטלת את העונש אלא מבטלת את מציאות הציבור. גדר ציבור הוא רק מפני הנשמה שקשורה בה' אחד, וא"כ גם הפגם החיצוני קשור עם הפנימיות, ואם כן התשובה - התיקון לפגם הפנימי - מועלת גם עבור הפגם החיצוני.
ביטול קשיים בפרנסה ע"י קיום המצוות / אחדות ובטחון - ביטול הנסיונות / הכרח זהירות בכשרות האכו"ש / "עשר בשביל שתתעשר" / "וברכך ה"א בכל אשר תעשה" / החילוק בין "איש כמתנת ידו" ו"מסת נדבת ידך"; השתתפות כספית בהדפסת מאמרי הצ"צ לרגל שנת המאה להסתלקותו / צדקה ב"ויברך דוד" או לפני התפלה / שקו"ט בענין נתינת צדקה בלילה / מעלת צדקה רוחנית / מעלת צדקה בכלל וליתומים בפרט / מעלת נתינת צדקה בקופת צדקה בכל יום / מעלת בריאות הגוף.
אין מחלוקת במציאות בין ר' יהודה לר' שמעון בן עזאי האם היו שטופין בדם לאכלו, כי יתכן שאף שאין מתאוים לדם מכל מקום יהיו שטופים בדם מטעם צדדי, שחשבו שיש בזה סגולה או לרפואה וכיו"ב.
"ובו תדבקון" הוא למעלה מהענינים הקודמים ולכן קשה לומר שקאי על דביקות בתלמידי חכמים. ולכן מפרש רש"י "קבור מתים בקר חולים כמו שעשה הקב"ה", שהקב"ה עשאם באופן שבדוגמתם לא היה האדם מחוייב בזה, שהרי בבקור חולים דאברהם בודאי היו אנשים אחרים שבאו לבקרו.
משיחת ש"פ ראה תשל"ה
"ראה אנכי נותן גו' ברכה" בחודש אב ע"י "וכל בניך לימודי ה'" (הפטרה), מעלת החינוך.
"ראה אנכי נותן גו' ברכה" בחודש אב ע"י "וכל בניך לימודי ה'" (הפטרה), מעלת החינוך.
מכתבים
ע"ד ספר התכונה לרח"ו; תפיסת יד קטן בע"ז / שלילת היאוש מצד הקישויים כו'; הוראה כללית מאומנות הציור בעבודת ה' / כל דעביד רחמנא לטב עביד / שלא להתפעל מנסיונות / בדין בהמת עיר הנדחת שעבר והקדישה (תוד"ה למעוטי חולין קמ, א) / ביאור בהגהות אדמו"ר (רש"ב) נ"ע בתניא בענין חיוב וקיום דברים המותרים והאסורים; בע"ח טמאים לעת"ל / הפרשת צדקה בלי נדר וכו'.
ע"ד ספר התכונה לרח"ו; תפיסת יד קטן בע"ז / שלילת היאוש מצד הקישויים כו'; הוראה כללית מאומנות הציור בעבודת ה' / כל דעביד רחמנא לטב עביד / שלא להתפעל מנסיונות / בדין בהמת עיר הנדחת שעבר והקדישה (תוד"ה למעוטי חולין קמ, א) / ביאור בהגהות אדמו"ר (רש"ב) נ"ע בתניא בענין חיוב וקיום דברים המותרים והאסורים; בע"ח טמאים לעת"ל / הפרשת צדקה בלי נדר וכו'.
אחדות הפשוטה מתבטא דוקא בריבוי קוין, ומפני שהקללה מגלה את אחדות הפשוטה הרי זה הוכחה ששרשה למעלה יותר מברכה גלויה. ועל פי זה מובן ש"קללה" הוא ענין "וחילופא", כי בעצם הרי זה למעלה יותר מברכה אלא שזה "חילופא" בנוגע לאופן הגילוי.
הרמב"ם סובר שמעלת המקום הוא מצד הבחירה (ולכן קרא להלכות אלו "הלכות בית הבחירה"). ורק שבהלכה ב' מוסיף בתור ענין בפני עצמו על דבר המאורעות שקרו שם.
בפסוק "כי יסיתך" לא נאמר אמך ואחותך מפני שדיבר הכתוב בהווה, וכשמדובר באדם בעל משפחה אין רגיל שיש לאחותו ואמו השפעה עליו בעניני אמונה ודעות. וגם הקורבה מתמעטת.
אם אומרים שהענקה הוא גדר דצדקה (שנראה שזהו שיטת הרמב"ם שהרי בספר המצות מביא את מצות הענקה בהמשך למצות צדקה) אם כן "לו ולא למוכר עצמו" הוא חידוש, ואין לך בו אלא חידושו, ולכן צריך להעניק לשכיר.
הבטחון בה' יבטל הנסיונות / התבוננות במצב האדם מביאה למסקנא שיש בעה"ב לבירה זו וצ"ל בטחון בו וכו' / מדת הבטחון; צדקה - סגולה לפרנסה / "מלח ממון - חסר" / גדול המעשה מן העושה / אופן התמיכה בארה"ק / צדקה דאנשי צבא / צדקה - השפעה על הזולת / הידור במצוות - הרחבת צינורי הפרנסה / ביאור במארז"ל "אין טוענין למסית" - אף שזהו לפני גמר הדין.
הבחירה בשילה הוא לא בהמקום גופא אלא בנוגע לגברא - "והבאתם שמה". אך הבחירה בבית המקדש היה בהמקום גופא - כהדגשת הכתוב על מקום המקדש - "שמה תביאו".
ב' ענינים בהענקה: (א) מצד האדון - שמכיר טובה לעבד, וענין זה שבהענקה צריך להיות דבר שבכלל ברכה. (ב) מצד העבד - שחירותו הוא בשלימות כשמקבל הענקה שהרי יש לו רוחב יד, ובזה אין נוגע שיקבל דברים שבכלל ברכה כי העיקר שברגע זה יוצא לחירות בשלימות.
ראה
מפי עוללים ויונקים כו' - על ידם בנין ביהמ"ק / נסיונות מתחבולות היצר / איסור העצבות - טראכט גוט וועט זיין גוט / ביעור המיסיון באה"ק / לשון מודעה ע"ד המסיתים כו' / תקליט עם ניגונים על פסוקים בניגוני או"ה / מסחר עם "גורו" / איסור הפלת עובר / משלוח בשר קפוא לאה"ק / חלק ישראל.
צדקה;
פרנסה;
ראה קיצור...
מפי עוללים ויונקים כו' - על ידם בנין ביהמ"ק / נסיונות מתחבולות היצר / איסור העצבות - טראכט גוט וועט זיין גוט / ביעור המיסיון באה"ק / לשון מודעה ע"ד המסיתים כו' / תקליט עם ניגונים על פסוקים בניגוני או"ה / מסחר עם "גורו" / איסור הפלת עובר / משלוח בשר קפוא לאה"ק / חלק ישראל.
צדקה;
פרנסה;
ראה קיצור...
ענין של המקדש הוא שמקום המקדש עצמו מתקדש, ולכן החילוק שבין מדריגות הקדושה שבבית המקדש מתבטא במקום הגשמי, ולכן היו צריכים לעלות במעלות בין מדרגות הקדושה שבמקדש גופא.
בכל מקום שנאמר "לא תוכל" הכוונה אינך רשאי הוא נוסף על זה שאין זה ביכלתו (מפני שאין זה ביכלתו או מפני שישנו איסור על זה) אך בענינינו לא נאמר לפני כן שלא לאכול בשעריך מעשר כו', ולכן מחדש רש"י שגם בפסוק דידן שייך לפרש ש"לא תוכל" פירושו "יכול אתה אבל אינך רשאי".
"לא תאכל כל תועבה" קאי על מקרה שלולא ציווי התורה היה קס"ד שמותר לאכלו. ולכן אומר רש"י "כל שתיעבתי לך" - שהדבר אינו תועבה מצד עצמו אלא שהתיעוב הוא רק מצד הגברא. ורש"י אומר "כגון צרם אוזן בכור", דבכור בעל מום אינו קדוש, והתועבה הוא רק מצד פעולת האדם.
עבודת חודש אלול הנרמזת בר"ת שלו; הכנה לשנת השמיטה.
לימוד מהתחלת הפרשה למי שנכנס לעול מצות / מעלת ביקור חולים וענינו / ענין נתינת צדקה פעמים רבות / אופן נתינת מעשר לצדקה / טוב להרבות במקבלי הצדקה / להרבות בנתינות לצדקה.
ג' אופנים בביאור הדין "פירות הנלקחות מפירות מעשר שני אינן נפדין בריחוק מקום". "זה חומר בלקוח בכסף מעשר מפירות מעשר עצמן", "פירות מעשר עצמן" הם הקדושה שבידי שמים - "עיקר" הקדושה, ו"לקוח בכסף מעשר" הוא הקדושה שבאה ע"י האדם, שאף שהיא "טפל" לגבי הקדושה שבא מלמעלה, מ"מ ישנו חומר בה מפני ש"למעשה ידיך תכסוף",
"פתוח תפתח" קאי על האדם הנותן, ו"נתון תתן לו" קאי על הנתינה לעני. ולכן נאמר "מאה פעמים" שמתאים לנתינה בפועל דוקא בשייכות ל"נתון תתן", משא"כ בפ"פתוח תפתח" החידוש הוא - שלא רק הנתינה הראשונה אלא - שכל נתינה תהיה בפתיחת הלב.
קס"ד שבימי הדין, שאז שוקלים את מעשי האדם, העיקר הוא להרבות במעשים טובים שאז יזכה בדין, ולכן משמיענו הרמב"ם שצריך להרבות בצדקה, כי זה גופא שהמעשים שלנו תופסים מקום לגבי הקב"ה (שלכן זוכים בדין) הוא צדקה וחסד של הקב"ה.
הנהגה ע"פ תורה מביאה לידי ברכה, ובפרט בחיוך על טה"ק / כיצד לנהוג במי שנוסע בשבת כדי להמצא בסביבת יהודה ולאכול כשר / מעלת חיזוק הכשרות / זמן ההפסק לאכילת בשר אחרי חלב / מעלת והכרח הזהירות ב"חלב ישראל" / נדר בשעת חולי אינו קשור עם צדקה שנותנים מהעזבון / המעלה והחסרון ב"חפזון" / מי שמעורר ע"ד מצות עלי' לרגל כ"ש שצריך לעורר ע"ד ההידור בכל המצוות שחיובן מדאוריייתא וכו'.
ההשתתפות בויכוחים - באם יש חשש למה להכנס כו' / שלילת השתתפות בויכוח או בחילופי דברים בנוגע לנצרות, מחמת תגובת הציבור, לאו מפורש מה"ת, וגם אביזרייהו וספק כו' ה"ז לחומרא, וכדי לתקן את דורנו צריך לערוך הרצאות כו' בעיקרי אמונתו יסודותי' ופרטי' / קורת רוח על נדבה, אף שבכלל אין לנסות את ה' יצאת מצות צדקה שנאמר ובחנוני נא בזאת וגו' / ביאור "רבי מכבד עשירים": דוקא רבי (וכן שלמה) בהיותו עשיר מופלג ידע מנסיונו ריבוי נסיונות כו' / וברכך ה"א בכל אשר תעשה - צריך להתעסק בענין של פרנסה ולא מהיכא תיתי בלבד / על כאו"א לעשות כהוראת רב בעדתו; מיסודי תורתנו - הבטחון בהשם ית', ולכן צ"ל במנוחת הנפש כו' / ע"ד קמיע אין זה מהנוהג אצלנו / פירוש בטחון אינו יוצא מידי פשוטו / יאוש - מטכסיסיו הכי מובהקים של היצר הרע / הכלי לברכת השם הוא הבטחון בהשי"ת ובהשגחה פרטית; בדיקת התפילין וצדקה / לימוד מזמור כ"ג בתהלים, ואמירתו ביום עש"ק ב' וה' / צדקה בימי חול בבוקר ולפני הדלקת הנרות בערב שבת ויו"ט כו' / הכרח הנהגה ע"פ תורה עלי' נאמר וחי בהם / לא לחזור לארצות הברית שיביאו לידי וויכוחים ונסיונות בענין הדתיות שלהם לבין הוריהם.