עיקר המעלה הוא בפירות שנה החמישית, שאין בהם קדושה, ועל ידי שמרגיש שפירות אלו באים מה' הרי זה בבחינת "להוסיף לכם תבואתו".
לרש"י ישנם ב' סוגי אוב, שלעיל קאי על"מזיד בלא התראה בכרת", ואילו פה הכוונה ל"עדים והתראה בסקילה". "ושגגתם חטאת", לרמז שששגה של אוב או ידעוני חייב חטאת אחת, אך אם עשה שניהם חייב שתי חטאות.
עלי' לארה"ק - תוס' קדושה והרמז ב"קדושים תהיו" / קדושים תהיו, פרושים מן המותרות, כל עדת בני ישראל, והכח לזה - כי קדוש אני / הסתר הזקן אסורה ע"פ פסק הצ"צ / שלא "ליישר" הזקן / נחיצות הזהירות בגידול הזקן / התיקון על שנאת חנם - אהבת חנם.
גם זה שהוא במדריגה נעלית צריך לדעת שצריך להוסיף בקדושה- "כי קדוש אני", ולאידך גם זה שבדרגא נמוכה צריך להתחיל ולעלות בקדושה.
לימוד בספרי עבודה זרה דהרמב"ם; פירוש מ"ש בתניא (פ"ח) בענין לימוד חכמות האומות דהרמב"ם והרמב"ן; שש אופנים בהיתר לימוד חכמות חיצוניות / המשך, שייכות דצח"מ לק"נ או גקה"ט ואופן בירורם / בזמננו אסור לברוח ממערכת עסקנות ציבור, הוכח תוכיח גו' / הכרח העסק בעסקנות / ההפרש בין שיטת חב"ד לקרב הבריות לתורה והשיטה כו' לקרב התורה לבריות / הכרח שילוח מכתבים לכאן, מצד אהבת ישראל / הבאת דבר ה' לאחב"י הוא הוא מצות אהבת ישראל / שלום מתוך אהבת ישראל / הכרח גידול הזקן לכל הדעות, וההסברה גם לאשה.
כל זמן שישנה ע"ז בעולם חרון אף בעולם, מצד הע"ז. אך מהדגשת המשנה שכל זמן שהרשעים בעולם, משמע שזהו גם מצד הגברא. ועל זה שואלת הגמרא "מאן רשעים" - באיזה סוג רשעים מדובר שבהם פעולת העבירה ממשיכה גם לאחר החטא. ועל זה אומר ר' יוסף "גנבי", אלו שגנבו מהעיר הנידחת.
"ואהבת" הוא כלל, ויש לכלל זה הרבה פרטים כי הוא כלל גדול בתורה. שורש הנשמה היא בהעלם ובאה בגילוי ע"י התורה, ולכן צריך לקיים את מצוות אהבת ישראל כפי שהיא בתורה - שהיא רק כלל (אחד) בתורה (משא"כ בשורש התורה, ששם אהבת ישראל "זהו כל התורה כולה").
סדר ההלכות בי"ד החזקה הוא כפי זמן חיובם, שמזמן החרישה וכו' צריך להיזהר מאיסור כלאים. בתחילה באים הלכות ערכין וחרמין, שבה מבואר שלא יערבב כו' בנוגע לשקלים – בתורה, ואח"כ מבואר כפי שהוא בנפש האדם שלא יבזבז יותר מחומש, ואח"כ כפי שבא בעולם - בהלכות כלאים.
מהרמב"ם משמע שחיוב חינוך מדרבנן הוא גם על הבן (ע"ד מכשירי מצוה כשא"א לקיים את המצוה בלעדם). וזהו שקטן הבא על שפחה חרופה לוקה, שהחיוב על הקטן הוא מפני שהביא את השפחה לאיסור מלקות.
הערה בצפנת פענח לרמב"ם הל' דיעות פ"ז ה"ד / איסור דיבור לשון הרע על עצמו / ענין המשפיעים ואהבת ישראל; הקשר לפ' ויקהל/ ענין אהבת ישראל / מעלת והכרח זהירות מנגיעה בזקן / שידוך אי אפשר שיהי' תלוי בנגיע בזקן / הכרח חקיקת דברי תורה במוח / עצה למחשבות זרות; עמה שעבודת ה' לא תהי' שלא לשמה.
מהלשון "יהיה לכם" משמע שנוסף על החפצא שבערלה ("ערלתו") ישנו גם פעולת האדם (הגברא - "יהיו לכם ערלים"), ולכן מובן שמונה משעת נטיעתו (ואיסור גברא הוא נוסף על איסור החפצא שבו, ולכן גם אם הצניעו לאחר ג' שנים, מ"מ אסור מצד החפצא).
האדם יכול לקיים את המצוה בכוונה שמקיים את המצוה כדי לקבל שכר, דזהו "להוסיף", שטעם קיום המצוה הוא "להוסיף". ו"היה רבי עקיבא אומר", דרבי עקיבא לא למד תורה עד שהיה בן ארבעים, והתחיל ללמוד רק מפני שהבטיחו לו שכר.
מ"ש בתניא פ"ח בנוגע לחכמות אוה"ע היינו לא רק פילוסופיא / מעלת התעסקות בקירוב הלבבות / רמז וביאור בתניא פל"ב בענין אהבת ישראל / המחלוקת שנואה בפרט בא"י / שיטת חב"ד - בלתי מפלגתית; מאחדת קנאות ואהבה / נטיעת יער על שם אדם - שקו"ט אם יש מקום לזה ע"פ תורה / שקו"ט במ"ש באגרת התשובה פ"ג "וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נץ החמה" / מעלת גידול הזקן דבן ישיבה העוסק בעשיית תפילין / גידול הזקן - צנור לברכות הקב"ה / ישוב סתירה בדברי הרמב"ם (הל' ע"ז פי"ב ה"א, ותשובותיו ח"ב סרמ"ד) בענין גילוח הזקן / בן שבעים לשיבה.
עונש המצריים היה על שהעבידו את בנ"י מפני הרוע שבלבם ולא מצד גזירת ה'. וזהו הקשר למצות מדות שהקפידא אינה על החסרון של ממון חבירו אלא על הערמומיות שבלבו. איסור מדות הוא שיש לו ב' מדות אחד לעניני עולם הזה ואחד לעניני קדושה.
ביאור דברי הזהר (ח"ב פט, א. ח"ג פא, א) "זכור את יום השבת לקדשו וכתיב קדושים תהיו כו' תהיו ודאי" / ביאור בתניא ספל"ב אודות אלו שמצוה לשנאותם; ביאור הלשון "והן לא לא הפסיד כו'" / חלוקת סוגי בני ישראל שאינם שומרים תומ"צ / ילד שהגיע לגיל ד' / שקו"ט והערות בשו"ת הצ"צ (חיו"ד סצ"ג) בדין גילוח הזקן במספרים כעין תער ושלא כעין תער / אופנים שונים בהעברת שער הזקן (ע"י תער, סם וכו') - התלויים בדרגתו של האדם.
להרמב"ם כשנוטל ממון חבירו בחזקה ממילא מבטל ומפקיע את בעלותו של האדם מעל רכושו, ולכן הרי זה כאילו נוטל נשמתו ממנו, ולכן "תקנת השבים" הוא רק כאשר אין הגזילה קיימת, אך כהגזילה קיימת מחוייב להחזירה, כי כשמחזיר את הגזילה בעצמה הרי זה כאילו החזיר את נפשו.
הציווי "לא תעמוד" הוא בלשון שלילה, מפני שמדובר במקרה שיש סברא שאינו צריך להצילו, כי ישנה ספק סכנה לאדם המציל. ולכן מביא רש"י דוגמא מ"טובע בנהר (אך ישנו גם בכנה להמציל שהרי) וחיה או ליסטים באים עליו".
חשיבות מצות אהבת ישראל / תספורת בגיל שלש דוקא ולא לאחר לל"ג בעומר / לא להקדים לפני גיל לש / לא לאחר התספורת מחמת חשש להצטננות / שלילת ההנהגה שלא לנגוע בפאות הראש / לא שינו את לבושם - אם זקן ופיאות בכלל / טעם גידול הזקן / שלילת הסברא שהזקן מונע פרנסה / שלילת גילוח הזקן של אבי הכלה לפני החתונה / גילוח השפם.
בספר המצות כותב הרמב"ם כדעת התו"כ: "שנשים בנפשנו משא הפחד והיראה". אך בספר הי"ד סובר הרמב"ם כהש"ס שגדר היראה הוא בעשיית פעולות של יראה במעשה. שלימות היראה והביטול הוא כשהיראה קשורה למעשה בפועל, ויראה זו ישנה גם בזמן הגלות.
איסור לימוד דתות אחרות / קיום מצות ואהבת לרעך כמוך ע"י הודעת בשורות טובות; כל הקודם לשפר יחסים כו' חלק מ"כלל גדול בתורה" / בארץ ישראל יש יניקה יתירה לעניני מחלוקת כו' / הקב"ה בעה"ב בכל מקום ואין מקום לאלימות והרמת יד כו' / וויתור על מצות ישיבת ארץ ישראל כדיד לקיים כלל גדול דואהבת לרעך כמוך וגודל חובת הוכח תוכיח כו' / ה"שאלה הבוערת" עתה אינה מצות ישוב ארץ ישראל אלא מצב היהדות במקום בו נמצא רוב מנין ובנין בנ"י ואסור לנוס מן המערכה / המקיים נפש אחת מישראל כו' וכ"ש וק"ו קהילה שלימה / מעלת מסיבת מרעים ביום הולדת ובפרט ביחד עם אמירת דברי תורה.