אדמו"ר הזקן כותב בתחילת הלכות פסח, בענין הדרשות דשבת הגדול ושבת תשובה, ש"העיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון". ויש לומר ש"המעשה אשר יעשון" קאי על קיום המצות בפועל, ו"דרכי ה'" - ש"דרך" אינו התכלית אך אי אפשר להגיע להמטרה ללא הדרך – הוא אהבה ויראה. דהנה אם מקיים את המצות רק במעשה ללא חיות, אזי סוף סוף יחסר אצלו בקיום התורה ומצות, מפני שחיותו תהיה בדברים אחרים, ולא יוכל ללחום נגד חיותו. וגם אם מקיים את המצות בשלימות, מכל מקום תכלית הכוונה הוא לא רק שיהיה דירה בתחתונים, אלא שהדירה תהיה בשלימות, שכל הכוחות שבאדם - לא רק כח המעשה - יהיו דירה להקב"ה. 

וזהו שלשון אדמו"ר הזקן הוא "המעשה" לשון יחיד, דישנו רק מדריגה אחת בעשיה, אך בנוגע ל"דרך" אומר בלשון רבים "דרכי ה'" - כי בכוחות הפנימיים ישנם שינויים בין בני אדם. ועוד שבכללות ישנם שני דרכים העלאה והמשכה. וזהו שישנם שני דרשות, בשבת תשובה - תשרי בחינת העלאה למעלה, ושבת הגדול - ניסן בחינת המשכה למטה.