בהפטרת פרשת זכור מסופר איך ששאול לא חמל על אדד ועל מיטב הצאן. והביאור בזה: עבודת שאול הי' על פי טעם ודעת ("זבח" ו"חלב"), ולכן "הלך אחר הטעם" והבין את המעלה הנפלאה דקרבנות באופן של יתרון האור מתוך החושך - ממיטב הצאן דעמלק. אך שאול טעה, כי היסוד צריך להיות קבלת עול, "שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים", כי דוקא ע"י קבלת עול הוא יוצא ממציאותו. וזהו הקשר לפורים, דבפורים עמדו כל בנ"י במסירות נפש שלמעלה מהטעם, שעי"ז ביטלו את שורש קליפת עמלק, ועי"ז "והרוג בשונאיהם", שביטלו את עמלק דלמטה.