בפרשתנו (לה, ה) נאמר: "קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'". והקשו המפרשים דלכאורה מסיום הכתוב משמע שהתרומה היה בנדבה, אך מהתחלת הכתוב "קחו מאתכם" משמע שלקחו בעל כרחם. וביארו שהתחלת הכתוב קאי על תרומת "בקע לגולגולת" שהיא חיוב. אך צריך להבין מדוע לא נזכר "יביאה" בפרשת תרומה, ונזכר רק "ויקחו לי תרומה גו' תקחו גו' תקחו גו'" (בקע לגלגולת שהוא חיוב)?

והביאור: בפרשת תרומה מדובר על ציווי ה', ולכן בפסוק מודגש שהגזברים צריכים לקחת את התרומה - קיום הציווי מצד הציווי שבא מלמעלה. אך בפרשת ויקהל ההדגשה היא על זה שבני ישראל מצד עצמם הביאו את הנדבות. שה"יביאה" היה כדי לכפר על העגל, שתמורת זה שהביאו את הזהב לעגל הנה עתה, מצד עצמם, מביאים את הנדבה למשכן. וגם מפני ש"ושכנתי בתוכם" שנעשה על ידי המשכן הוא בעיקר כשהעבודה הוא מצד בני ישראל, שאז השראת השכינה בהם הוא בקביעות, לכן דוקא בפרשת ויקהל מודגש "יביאה" – שבני ישראל מביאים את התרומה מצד עצמם.

וזהו גם הביאור בזה שרק בפרשת ויקהל מודגש שמשה דיבר "אל כל עדת בני ישראל" - גם לנשים, ועד ש"ויבואו האנשים על הנשים". דבנשים מודגש העבודה שמצד המקבל, וכמו שרואים מזה שאינן צריכות ציווי על פריה ורביה, כי נרגש בהם שזהו הכוונה העליונה, ולכן עוסקות בפריה ורביה מצד עצמן גם ללא ציווי. ולכן דוקא בפרשת ויקהל שבה ההדגשה הוא על עבודת בני ישראל נזכרו הנשים.

וההוראה: כדי לפעול "ושכנתי בתוכם" בתוך בית צריך לפעול על האשה שהיא עקרת הבית, ולא להסתפק בההשפעה על האיש בעל הבית, דדוקא מצד האשה נעשה "ושכנתי בתוכם" בקביעות.