ברש"י (לה, ב): "ששת ימים: הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת". והקשו מפרשי רש"י דלעיל בפרשת תשא (ובכמה מקומות) משמע שהמאוחר הוא החשוב יותר, דבפרשת תשא אומר רש"י: "אע"פ שתהיו רדופין כו' בזריזות המלאכה כו' שבת אל תידחה מפניה", זאת אומרת שמפני ששבת נאמרה באחרונה לכן אינה נדחית, ואילו בפרשתנו מדגיש רש"י "הקדים להם" - שהמוקדם הוא החשוב יותר.

והביאור: כוונת רש"י "הקדים להם", אינו לבאר המקור לזה שהמשכן אינו דוחה את השבת, דזה נלמד מפרשת תשא (ויש לומר שבפשוטו של מקרא קדימה בכתוב אינו מכריע את המאוחר), אלא לבאר מדוע הקדים משה לבני ישראל את השבת אף שהקב"ה הקדים את ציווי מלאכת המשכן לשבת. ועל זה מבאר רש"י ש"הקדים להם", שזהו כדי להדגיש לבני ישראל שהמשכן אינו דוחה שבת. דהנה, המשכן הוא עדות שנתכפר לבני ישראל על מעשה העגל, ואם כן מסתבר שבני ישראל יהיו רדופין להקים את המשכן (יותר ממשה, דמשה לא היה בחטא העגל), ולכן הוצרך משה לשנות את סדר ציוויי הקב"ה כדי להדגיש שהמשכן אינו דוחה שבת. 

והנה, חילוק הנ"ל בין משה לבני ישראל מודגש בפרש"י בפרשת תשא (לא, יג), שנראה שמפרש שישנם ב' אזהרות שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת: (א): "ואתה דבר אל בני ישראל: ואתה אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל בעניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה". (ב) "אך את שבתותי תשמורו: אע"פ שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחה מפניה כו'". ולכאורה קשה תרתי למה לי? ועפ"י הנ"ל יש לומר, שהם ב' אזהרות אחד למשה ואחד לבנ"י, שכנ"ל ישנו חילוק בין משה ובני ישראל. דהנה, בכל שאר התורה שמעו בנ"י את התורה ממשה, אהרן, בני אהרן, והזקנים (שלאחר שיצא משה שנה להן אהרן פירקן כו' "כדאיתא בעירובין"), אך בנוגע למשכן הנה רק משה מסר לבנ"י את הציווי - "ואתה אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן" – שלמשה צריך להבהיר רק "אל יקל בעניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה". אך "אך את שבתותי תשמורו" הוא אזהרה לבנ"י, שבהם ישנו חשש שיהיו רדופין בהקמת המשכן - "אע"פ שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה" – כדי לכפר על העגל כנ"ל, מ"מ "שבת אל תדחה מפניה כו'".