בסיום מסכת חגיגה נאמר שהמזבחות אינם מקבלים טומאה "מפני שהן כקרקע דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים מפני שהן מצופין".

והביאור בעבודת האדם: כל אחד מישראל הוא מזבח, וישנם עשירים ועניים, שהם מזבח הזהב ומזבח הנחושת. ולפעמים יכול להיות שהמזבח מתטמא וצריכים למצוא עצות כדי לטהרו. ועל זה אמר רבי אליעזר - שהיה בתכלית הביטול שלכן "לא אמר דבר שלא שמע מרבו", אף שהיה שקול כנגד כל חכמי ישראל - שמפני שפנימיות הנפש הוא טהור, אם כן על ידי שהכוחות החיצוניים מתבטלים לפנימיות הנפש "כקרקע" – בחי' ביטול - ולכן טהורים. אך חכמים אומרים שעבודה זו היא נעלית מדי עבור אנשים רגילים, ולכן אומרים "מפני שהן מצופין", שאף שהכוחות החיצוניים מורגשים, מכל מקום מפני שהן רק ציפוי ואינם אמיתית האדם לכן אינן מטמאין את הפנימיות, וסוף סוף יפעל הפנימיות על החיצוניות.