ז' אדר, יום פטירת משה, חל בסמיכות לפרשת תצוה, ומבואר בספרים שזהו הטעם ששמו של משה לא נזכר בפרשת תצוה. 

ויש לומר שהסתלקות הוא עלית הנשמה למקורה ולעצמותה - ומצד העצם אשתכח יתיר בכל העולמות, גם בעולם הזה. 

וזהו ששמו - שמורה על גילויים - של משה לא נזכר בפרשה, אך בפרשה נאמר "ואתה" - שמורה על עצמותו, והציווים למשה בפרשתנו הם לנוכח - לעצמותו של משה. 

וזה מרומז בשם הפרשה - תצוה - שבגמטריא תק"א. דענין ת"ק קאי על כללות ההשתלשלות, ד"הלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם" - שם הוא הארה. אך תק"א הוא הא' - העצם שלמעלה מגילויים. 

ומרומז גם במספר הפסוקים שבפרשתנו - ק"א, דאדמו"ר הזקן מבאר שק' הוא שלימות ההשתלשלות, וק"א הוא "חד ולא בחושבן".