בנוגע לאפוד הנה אף שבכלל שיטת רש"י הוא כשיטת הרמב"ם, מ"מ ישנו "קצת שינוי" בין רש"י והרמב"ם. ובשיטת רש"י צריך להבין מדוע אומר "וליבי אומר לי" היינו שמחדש את צורת האפוד מסברא, הרי לכאורה הפרטים מפורשים בתורה (שלכן הרמב"ם אינו אומר "ויראה לי", כי מקורו הוא מהפסוקים)?

והביאור: ישנו חילוק כללי בין שיטת רש"י והרמב"ם בבגדי כהונה. לרש"י, עיקר ענינים הוא בגד (שלכן לא נאמר ציץ בהמשך ל"ואלה הבגדים אשר יעשו", כי הציץ הוא תכשיט ולא בגד), ולכן סובר רש"י שהאפוד הוא כמין בגד שלובשות השרות, והבגד הוא עד העקביים (לצניעות יתירה כמו בגד השרות), ושרוחבו הוא כמדת רוחב גב האדם ויותר מזה (לצניעות - ענין הבגד), ומתחיל מהמתניים. ולכן מדגיש רש"י גם בחושן שהוא כנגד ליבו, שהלב הוא מקום לבישת בגדים [ולכן אומר "וליבי אומר לי", כי אין הכרח לזה מהפסוק]. משא"כ הרמב"ם סובר שהעיקר בבגדים הוא תכשיט, ולכן סובר שהאפוד הוא חלק מהחושן ולכן הוא מאחורי החושן (שיורד רק עד הרגליים ולא לעקביים) והוא רק כרוחב גב האדם ולא יותר מזה. 

ומזה ישנה הוראה נפלאה בעבודת ה' גם לבן חמש למקרא, שמכל דבר שרואים צריכים לקחת הוראה בעבודת ה'. וכידוע הסיפור שרש"י הצטער על שראה שרה רוכבת, עד שהבין שמשמים הראו לו ענין זה כדי שיתוסף לא בהבנת צורת האפוד. וזהו ההדגשה "ליבי אומר לי" - ליבי הוא יחידה שבנפש ששורה בלב, שהפיכת דברים שהם לכאורה היפך התורה לקדושה הוא על ידי יחידה שבנפש שלגביה אין שום דבר מעלים.