"פסח מצרים כל אחד שוחט בתוך ביתו, פסח דורות כל ישראל שוחטין במקום אחד (תוספתא)". 

והנה, אף שבפשטות דין זה הוא קולא דפסח מצרים, מ"מ י"ל שזהו מעלה בפסח מצרים. 

ויובן בהקדים שפסח מצרים, דלא כבמה קטנה, פעל על המקום, שלכן נאמר "ואתם לא תצאו" שצריך ללון במקום ההקרבה. ועוד, שבפסח מצרים ישנו דין דמזבח, דהנה ההדגשה בנתינת הדם הוא "והגעתם" - וכפי שמבאר הראעטשאווער שבכלל בזריקה העיקר הוא פעולת הגברא, אך פה העיקר הוא החפצא. כי ע"י הזריקה פועלים שיהי' להמשקוף והמזוזות דין דמזבח. וזה קשור עם הענין הראשון הנ"ל שמפני שיש להמזוזות ולהמשקוף דין מזבח לכן פועלת ההקרבה על המקום. 

וההסברה בזה: מכיון שפסח מצרים קשור עם לידת עם ישראל (שלכן דוקא בפסח ישנו דין דתשלומין, אף שבקרבנות בכלל "עבר זמנו בטל קרבנו"), לכן בפסח מצרים מודגש המטרה דעם ישראל והתכלית שלהם עלי אדמות, והוא להמשיך קדושה בתחתונים, לא רק ע"י "ושכנתי בתוכם" – במשכן, אלא "בתוך כל אחד" – בתחתונים. וזה מודגש בזה שבבית דכל אחד יהי' דין דמזבח, כנ"ל באורך.