כתב הרמב"ם: "(אע"פ שקטן שהגדיל בין פסח ראשון לפסח שני חייב בפסח שני) אם שחטו עליו בראשון פטור".

ואינו מובן הרי לכאורה קטן אינו בגדר חיוב ופטור? [והנה, ר' חיים הלוי מפרש שזה שקטן אינו בגדר הפסח הוא רק בנוגע לחיוב של קרבן פסח, אבל לענין עיקר דין מינוי אתרבו קטנים מקרא דשה לבית". אך אי אפשר לפרש כן בדעת התוספות - וכן פוסק אדה"ז – שאומרים (שלדיעה ש"שה לבית אבות לאו דאורייתא") שקרבן פסח הוא דבר איסור לקטן, ורק שמותר לספות איסור בידים לקטן – "כגון פסח אע"פ שלא נמנה עליו" – משום חינוך. וא"כ לפי ביאור הנ"ל ברמב"ם (שלענין מינוי אתרבו קטנים) צריך לומר שאדה"ז והתוספות חולקים על הרמב"ם].

והביאור בזה הוא ע"פ ביאור הראגעטשאווער, שגם "פטור כיון שהפעולה שלו קיימת נפטר אף בזמן שנתחייב" (כגון קטן שהוליד לפני י"ג שנה שלאחר שהגדיל נפטר מחיוב פו"ר). והביאור בזה: אף שפסח שני הוא רגל בפני עצמו מכל מקום הוא המשך אחד מפסח ראשון (שלכן אם הזיד בראשון והקריב בשני מ"מ חייב כרת), וא"כ הפעולה דפסח ראשון נמשך עד פסח שני – כי זהו המשך אחד.

והנה, מכיון שקטן זה יתחייב בפסח שני, אם כן מן התורה משום הכשר מצוה, שייך הוא לפסח ראשון כי, כנ"ל,  זהו המשך אחד (וע"ד קטן שנתגדל בפורים דמוקפות שחל בשבת, שמכיון שבשבת יהי' גדול, יש לו מצוה לשמוע את המגילה בי"ד כהכשר לחיובו בט"ו).