לקוטי שיחות חכ"ו ע' 49 (וארא ב)
קיצור
ברש"י (ז, יב): "ויבלע מטה אהרן את מטותם: מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן". וצריך להבין מדוע אין רש"י מדגיש (כבגמרא ובמדרש) שזהו "נס בתוך נס" ו"נס גדול"?
[והנה, הפירוש "נס בתוך נס" אינו שהתנין חזר להיות מטה ואז בלע את מטותם, כי מפני שלא נאמר למשה לעשות פעולה מיוחדת כדי שהתנין יחזור למטה, על דרך שנאמר בפרשת שמות "שלח ידך ואחוז בזנבו", צריך לומר שפה טבע המטה לא נשתנה לתנין - משא"כ בפרשת שמות, ששם נתהפך המטה לנחש (ובהערה: כדי לרמז שמשה "תפס אומנתו של נחש" כשאמר "הן לא יאמינו לי"). ולכן לאחר שהנס פעל פעולתו חזר להיות מטה בדרך ממילא. ולכן צריך לומר שה"נס בתוך נס" הוא, כפירוש המהרש"א, שגם כשתנין בולע ריבוי תנינים הרי זה נס אחד, וזה שמטה בולע הוא "נס בתוך נס"].
ויובן בהקדים, דלכאורה איך יתכן שנעשה נס ד"ויבלע גו'" מבלי שהקב"ה יאמר זה למשה תחילה? אלא שצריך לומר שזהו חלק מציווי הקב"ה "השלך את מטך גו'", דהנה כוונת המכות הי' לשבור ולהעניש את מצרים אך הכוונה דהאות הראשונה הוא כלשון רש"י "יש צורך (פי': יכולת וממשלה) במי ששולח אתכם", וא"כ "השלך את מטך" אינו התכלית והוא רק ההתחלת הפעולה "להודיע שיש צורך כו'", וא"כ "ויבלע מטה אהרן את מטותם" אינו פרט נוסף אלא חלק מ"מהשלך את מטך", "להודיע שיש צורך כו'".
ולכן אף שבנוגע למכות מדגיש רש"י את הנס בתוך נס כי שם נוגע לדעת שהמכות באים מהקב"ה, מ"מ פה עיקר ההדגשה הוא שיש להקב"ה יכולת על הטבע, וזה מוגדש (לא בריבוי וגודל הנסים אלא) בזה ש"מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן", שהרי מטה - ולא תנין - מדגיש כח וממשלה (מקל לרדות).
וזהו ג"כ הטעם שרש"י אינו נחית לפרש אם מטות חרטומי מצרים היו נחשים או מטות כשבלעם מטה אהרן, דכנ"ל אין זה נוגע כי עיקר ההדגשה הוא שלהקב"ה – ע"י מטה אהרן – יש כח וממשלה על (כל מה שבא מכוחם של) חרטומי מצרים.
בפנימיות הענינים: ע"י האות הראשון נעשה "הבליעה" והביטול כללי בכללות קליפת מצרים, ואח"כ ע"י המכות נפעל הביטול בפרטי המדרגות דמצרים.
וההוראה: בכללות אופן ההשפעה על הזולת צריך להיות בימין מקרבת, אך לפעמים כשאין זה מועיל צריך להיות ההנהגה בתוקף, ועד לביטול ובליעת הזולת. וזהו ההוראה שהביטול הנ"ל צריך להיעשות דוקא ע"י אהרן איש החסד, וצריך להיות דוקא כשחזר ונעשה מטה, זאת אומרת ללא ההרגש דרוגז וכעס אלא באופן שאין המוכיח מרגיש את עצמו, שנעשה כמקל ללא הרגשת עצמו, ואזי נעשה הזולת בלוע - למעליותא באהרן - שמתהפך לתלמידו של אהרן אוהב שלום וגו'.
[והנה, הפירוש "נס בתוך נס" אינו שהתנין חזר להיות מטה ואז בלע את מטותם, כי מפני שלא נאמר למשה לעשות פעולה מיוחדת כדי שהתנין יחזור למטה, על דרך שנאמר בפרשת שמות "שלח ידך ואחוז בזנבו", צריך לומר שפה טבע המטה לא נשתנה לתנין - משא"כ בפרשת שמות, ששם נתהפך המטה לנחש (ובהערה: כדי לרמז שמשה "תפס אומנתו של נחש" כשאמר "הן לא יאמינו לי"). ולכן לאחר שהנס פעל פעולתו חזר להיות מטה בדרך ממילא. ולכן צריך לומר שה"נס בתוך נס" הוא, כפירוש המהרש"א, שגם כשתנין בולע ריבוי תנינים הרי זה נס אחד, וזה שמטה בולע הוא "נס בתוך נס"].
ויובן בהקדים, דלכאורה איך יתכן שנעשה נס ד"ויבלע גו'" מבלי שהקב"ה יאמר זה למשה תחילה? אלא שצריך לומר שזהו חלק מציווי הקב"ה "השלך את מטך גו'", דהנה כוונת המכות הי' לשבור ולהעניש את מצרים אך הכוונה דהאות הראשונה הוא כלשון רש"י "יש צורך (פי': יכולת וממשלה) במי ששולח אתכם", וא"כ "השלך את מטך" אינו התכלית והוא רק ההתחלת הפעולה "להודיע שיש צורך כו'", וא"כ "ויבלע מטה אהרן את מטותם" אינו פרט נוסף אלא חלק מ"מהשלך את מטך", "להודיע שיש צורך כו'".
ולכן אף שבנוגע למכות מדגיש רש"י את הנס בתוך נס כי שם נוגע לדעת שהמכות באים מהקב"ה, מ"מ פה עיקר ההדגשה הוא שיש להקב"ה יכולת על הטבע, וזה מוגדש (לא בריבוי וגודל הנסים אלא) בזה ש"מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן", שהרי מטה - ולא תנין - מדגיש כח וממשלה (מקל לרדות).
וזהו ג"כ הטעם שרש"י אינו נחית לפרש אם מטות חרטומי מצרים היו נחשים או מטות כשבלעם מטה אהרן, דכנ"ל אין זה נוגע כי עיקר ההדגשה הוא שלהקב"ה – ע"י מטה אהרן – יש כח וממשלה על (כל מה שבא מכוחם של) חרטומי מצרים.
בפנימיות הענינים: ע"י האות הראשון נעשה "הבליעה" והביטול כללי בכללות קליפת מצרים, ואח"כ ע"י המכות נפעל הביטול בפרטי המדרגות דמצרים.
וההוראה: בכללות אופן ההשפעה על הזולת צריך להיות בימין מקרבת, אך לפעמים כשאין זה מועיל צריך להיות ההנהגה בתוקף, ועד לביטול ובליעת הזולת. וזהו ההוראה שהביטול הנ"ל צריך להיעשות דוקא ע"י אהרן איש החסד, וצריך להיות דוקא כשחזר ונעשה מטה, זאת אומרת ללא ההרגש דרוגז וכעס אלא באופן שאין המוכיח מרגיש את עצמו, שנעשה כמקל ללא הרגשת עצמו, ואזי נעשה הזולת בלוע - למעליותא באהרן - שמתהפך לתלמידו של אהרן אוהב שלום וגו'.