המרדכי מקשה "ליבעי ארבעה לחמים" - מדוע תיקנו ד' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה ולא ד' מצות? ומפני קושיה זו מפרש שד' כוסות הם כנגד ד' כוסות האמורים לישועה. אך צריך לתרץ את קושיתו ע"פ השיטות - וכן הוא שיטת אדה"ז - שאומרים שהכוסות הם כנגד ד' לשונות של גאולה.

והביאור: ג' לשונות הראשונות מדברים בגאולה כפי שבאה מלמעלה, וכנגדם תיקנו ג' לחמים – שמצה ענינה ביטול ללא הבנת והשגת האדם. והכוס הרביעית כנגד מתן תורה – שזה תלוי בעבודת האדם לקיים את התורה, וכנגד כוס הד' תיקנו ד' כוסות של יין, שענין היין הוא הבנה והשגה.

וזהו גם הביאור בהא ש"בלע מצה יצא" אף שלא טעם, ומ"מ צריך שיהיה בה טעם מצה, והביאור על פי הנ"ל: המצה פועלת את הגאולה – ולכן צריך שיהי' בה טעם מצה, אך זה בא מלמעלה ואין צריך לפעולת והשגת האדם – ולכן אין צריך לטעום טעם מצה.