עשרה בטבת הוא ההתחלה של החורבן ושל כל הצומות שבאים אחר כך (ולכן הוא חמור מהם, ועד שאם היה חל בשבת הי' דוחה שבת).

והנה, הקב"ה מקדים רפואה למכה, ובענינינו, טעם החורבן הוא שנאת חינם (דגם בבית ראשון שהעוונות שבסיבתם נחרב הבית היה עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, הנה באם היו באחדות לא היו נענשים), וא"כ מובן שהגאולה באה ע"י אהבת ישראל. והנה, פעולת המצור בפשטות הוא שכל בני ישראל הנמצאים בירושלים הם באחדות, ואחדות הקשורה עם ענינה של ירושלים "יראה שלם". ואם כן כוונת הקב"ה היה ש"סמך מלך בבל" (מלשון סמיכה ועזרה) יפעול בבני ישראל אחדות, ואז תתבטל החורבן עוד לפני שיורגש הצער שבמצור (ורק שמצד הבחירה חפשית דבני ישראל לא פעל המצור עליהם אחדות אמיתית).