תוכן ההפטרה דשבת ויגש הוא שלעתיד לבוא יהי' חיבור של מלכות יהודה ומלכות יוסף והיו לאחדים, "ודוד עבדי מלך עליהם ורועה אחד יהי' לכולם". (והקשר לפרשתנו הוא שבפרשתנו מדובר על הגשת יהודה ליוסף).

וצריך להבין דלכאורה אין זה אחדות – "אחדים" - שהרי יהיה רק עץ אחד דיהודה.

והנה, מבואר בזוהר שיהודה ויוסף הוא התקרבות עולם בעולם למהוי כולא חד, ולפני כן מסופר שר' יצחק ור' יהודה שעסקו בתורה ודיברו על עלמא תתאה ועלמא עילאה, ור' יצחק (שענינו גבורה – ע"פ לקוטי לוי"צ) אומר שעלמא תתאה הוא (רק) כגוונא דעלמא עילאה, ור' יהודה (שענינו חסד) אומר למהווי כלא לשלימו חד – אחדות בשלימות. וסיפור זה הוא הקדמה לבאר שהאחדות דעלמא תתאה ועלמא עילאה הוא הכנה להבנת אופן האחדות שיהי' לעתיד לבוא.

והביאור: אחדות יכול להיות באחד משני אופנים: (א) ע"י אור העולה על כולנה שמאחד את שני הפכים ("עושה שלום במרומיו" - "מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זה את זה"), אך החסרון בזה הוא שהאש והמים מתבטלים, והאחדות אינה פועלת בהם באופן פנימי. (ב) אחדות שע"י ממוצע, והחסרון בזה הוא שהאחדות הוא ע"י ממוצע ולא כמו שהם בפני עצמם (ועד"מ משכל ומדות שמתאחדים במדות שבשכל, ששם השכל והמדות הם בחלישות).

אך אחדות אמיתית נפעלת ע"י שמגלים את מדת האמת שנמצאת בכל מדריגה.

(וזה נפעל ע"י שעסקו באורייתא, שאורייתא הוא מדת האמת).

וזהו מה שיהיה לעתיד לבוא, דהנה ידוע השקליא וטריא האם "תלמוד גדול" או "מעשה גדול", שיוסף הו"ע תלמוד ויהודה הו"ע המעשה, וידוע שעכשיו "תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה", ולעתיד לבוא ל יהי' "מעשה גדול".

והביאור: עכשיו "תלמוד גדול" מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה, כי המעשה בא כתוצאה מהשגת השכל. אך לעתיד לבוא כשאומרים שמעשה גדול הו"ע המעשה שבא מעצם הנפש. וכשעצם הנפש מתגלה ע"י המעשה מתגלים ג"כ שאר הכוחות – תלמוד וכיוצ"ב - שנמצאים כולם באופן אחד, שכולם מתגלים ע"י ומבטאים את עצם הנפש, אך מ"מ "מעשה גדול" מפני שמגלה את עצם הנפש.