על הפסוק (טז, יא) "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר" איתא במדרש: "נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה מקום".

וצריך להבין כמה ענינים ומהם: מדוע רשם רק את הזמן ולא את עיקר תוכן החלום? ובזמן גופא מדוע לא רשם את השנה והחודש?

והביאור בהקדים, שישנה עבודת האבות הכוללים את כל הנשמות, וישנה עבודת בני ישראל - עבודת כל אחד בפרט, והממוצע ביניהם הוא עבודת השבטים, שפעולת האבות ניכרת בהם אך הם התחלת י"ב אופנים שונים בעבודת ה'. 

ויש לומר שזהו הביאור ב"ויקנאו בו אחיו", שהקנאה היה משום שעל ידי החלומות ראו שאופן עבודתו של יוסף הוא תכלית הכוונה. משא"כ "אביו שמר את הדבר", שבאב, שבו ישנו התכללות דכל הבנים, נרגש רק הדבר ולא האדם העובד (יוסף), ובכל עבודה דכל אחד מהשבטים הרגיש שזהו חלק מכללות הכוונה. 

וזהו שכתב באיזה מקום ובאיזה שעה, שעל ידי "מעשה אבות" פעל והמשיך שכל חילוקי המדרגות יוכללו בנקודה אחת של זמן ובנקודה אחת של מקום (שלכן לא נזכר השנה והחודש, כי הכוונה ליום ושעה שנקודתו אחת), ועי"ז הנה בעבודת כל אחד מהבנים יורגש הענין כפי שהוא מצד בחי' יעקב (כנ"ל, שמה שנרגש הוא העבודה ולא האדם העובד, ושזהו חלק מכללות הכוונה).

וזה שייך גם ל"ויקנאו בו אחיו" בשייכות לי"ט כסלו, שהעבודה פרטית דהמשכת החסידות בשכל הותחלה על ידי אדמו"ר הזקן, שהעצם דחסידות מאיר בשכל ולא שישנה ירידה בחסידות, וזה נפעל ע"י פעולה מיוחדת של הרב המגיד, שלפני הסתלקותו החזיק בידו של אדמו"ר הזקן ואמר לו "י"ט כסלו איז אונזער הילולא".