ברש"י: "קשיטה: מעה. אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קוראים למעה קשיטה (ותרגומו חורפין, טובים חריפים בכל מקום כגון עובר לסוחר)".

צריך להבין הרי בתרגום יונתן ובירושלמי מפרש ש"קשיטה" הוא מרגלין - לשון קישוטין, והאבן עזרא מפרש ש"קשיטה" הוא כבשה קטנה, וא"כ מדוע מפרש רש"י ככרכי הים (ולא כבתרגום של ארץ ישראל)? ובפרט שהלשון הרגיל למעה הוא גירה, ועוד שמאה מעה הוא ה' שקלים, וא"כ למה לא נאמר הסכום בשקלים כהרגילות במקרא?

והביאור: מפשוטו של מקרא משמע שיעקב קנה את השדה במחיר הרגיל (שהרי לא נאמר בכתוב שהיה משא ומתן מיוחד), ולכן אין לפרש ש"קשיטה" הוא מרגלין, שמאה מרגלין הוא סכום גדול ביותר. וגם אין לפרש כבשה כי בזה אין ענין מיוחד וא"כ מה משמיענו הכתוב? ולכן מפרש רש"י שקשיטה הוא מעה, ונקרא "קשיטה" כי קאי על מטבע מיוחדת שהיו משתמשים בה לקישוטין (וזהו שאומר "כרכי הים", שגם בערים גדולות היה חביבות מיוחדת למטבעות אלו), והתורה מספרת לנו על זה כדי להשמיענו את חיבת הארץ של יעקב שאף שהי' בדרך, ונטיעת אהלו בשכם הי' רק דירת ארעי מכל מקום שילם במטבעות מיוחדות מפני שחיבב את הארץ. 

ורש"י מביא את שם בעל המאמר - רבי עקיבא שהי' רגיל לזכות את ישראל - כי אף שמאה קשיטה אינו סכום גדול, מ"מ היה רבי עקיבא מחפש לזכות את ישראל, ולכן סובר שהתורה מדגישה גם זכות קטן. 

ועל דרך הרמז יש לומר, שבגמרא (סנהדרין קי, ב) מבואר שחסידותיה דרבי עקיבא הי' שאמר "קטני בני רשעי ישראל כו' רבי עקיבא אומר באים הם לעוה"ב שנאמר שומר פתאים ה' שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא". שיש לומר שחסידותיה דרבי עקיבא הוא שהי' כדאי לו לנסוע לכרכי הים רק כדי ללמד זכות על ישראל, וכשהלך לכרכי הים, כדי לזכות את ישראל, שמע ג"כ שקוראים למעה קשיטה, שגם פי' זה הוא כדי לזכות את ישראל כנ"ל.