ברש"י (לג, יח): "שלם, שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן". 

וצריך להבין מדוע מפרש רש"י באופן שונה מפירושו לגמרא שבגמרא מפרש שלא שכח תלמודו מפני טורח הדרך (שעפי"ז מובן מדוע נאמר "שלם" דוקא בבואו לשכם)? ומדוע אינו מביא את פירוש המדרש "שלם בבניו"? 

ויובן בהקדים הקושיא מדוע צריך רש"י לפרש את תיבת "שלם", הרי בפשטות הכוונה הוא שניצל מלבן ועשו. והביאור: הקב"ה הבטיח ליעקב "ושמרתיך בכל אשר תלך וגו'", ואם כן אי אפשר לומר שהדגשת הכתוב הוא שהבטחת הקב"ה נתקיימה, שהרי זהו דבר הפשוט (ולא מצינו שהכתוב ידגיש שהבטחת ה' לאברהם נתקיימה). ולכן מפרש רש"י ש"שלם" קאי על ענינים פרטיים, שעליהם לאו דוקא היתה הבטחה. ד"שלם בגופו" הוא שנתרפא מהצליעה שבאה ע"י המלאך שהוא שלוחו של ה', ואין זה קשור לההבטחת השמירה מעשו ולבן. ו"שלם בממונו" אף שגם לאחר שליחת הדורון לעשו היה לו רכוש גדול, וא"כ הבטחת ה' נתקיימה, מ"מ היה "שלם בממונו". ו"שלם בתורתו" אינו קשור עם פעולת לבן אלא ל"בכל כוחי עבדתי גו'" שהי' יכול להיות בכל מקום. 

ולכן מפרש רש"י "שלא שכח תלמודו בבית לבן", כי על טורח הדרך הובטח בפירוש מהקב"ה "ושמרתיך בכל אשר תלך". ושמירת בניו הוא ג"כ בכלל הבטחת הקב"ה.

מיינה של תורה: הליכת יעקב לחרן הוא בדוגמת ההליכה לגלות, וישנה הבטחת ה' לשמירה מהגלות. אך הכתוב מדגיש "ויבוא יעקב שלם" גם מענינים שישנה קס"ד שהגלות יכול לפעול על האדם: "שלם בגופו": הו"ע העבודה דמסירות נפש בדורו של שמד (שזהו כף ירך יעקב), וקס"ד שהנסיון הוא מציאות אמיתי כדי לגלות את כח המסירות נפש, ועל זה אומרים שנתרפא מצלעתו, שהיסורים מתבטלים לגמרי ונעשה שלם. "שלם בממונו": הו"ע עבודת הבירורים שיורד לברר את עשו, וקס"ד שירידה זו היא אמיתית שהרי ע"פ תורה צריך להתלבש בלבושי המתברר, וע"ז נאמר "שלם בממונו", שאדרבא כשהולכים לגאולה לוקחים גם  את הגשמיות של היהודי, כי גם הגשמיות מתעלה ונכלל בקדושה. "שלם בתורתו": אף שלתמוד תורה כדבעי צריך להיות בפרישות מהעולם, מ"מ נאמר "שלם בתורתו" שאף שעוסק בעבודת הבירורים מ"מ אינו שוכח את תלמודו שלמד כשהיה בפרישות מהעולם, כי הנשמה אינה תחת שעבוד מלכיות.