ידוע שההפטרה היא מעין הפרשה, ואם כן צריך להבין מדוע סיום ההפטרה הוא בפסוק "יחי אדוני המלך דוד לעולם", ולא בפסוק שלאחריו ש"וגם ישב שלמה על כסא המלוכה", כמו שסיום הפרשה מדבר על הזמן שלאחרי מיתת אברהם - "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוקים את יצחק בנו"?

ויובן על פי שיטת הרמב"ם שמשיחת מלך בן מלך הוא רק כדי לסלק המחלוקת ולא כדי לפעול את המלוכה. ועפי"ז יש לומר שלכן אין צריך לקרוא בההפטרה על מלכות שלמה, כי מלכות שלמה היא המשך למלכות דוד. אך מ"מ קשה קצת, סוף סוף מדוע לא נזכר מלוכת שלמה בפועל?

ויובן בהקדים שההלכות דמשיחת מלך, שהובאו ברמב"ם בהלכות מלכים, שייכים גם למלכי ישראל, משא"כ ההלכות דמשיחת מלך שהובאו בהלכות כלי המקדש שייכים דוקא למלכי בית דוד. ולכן דוקא בהלכות אלו אומר הרמב"ם שמשיחת מלך בן מלך הוא כדי "להודיע לכל שזהו מלך לבדו", שהכוונה בזה הוא שענין המלכות הוא דוקא למלכי בית דוד, ולכן נזכר ענין זה בנוגע לשמן המשחה שעשה משה ש"מעולם לא נעשה שמן אחר ממה שעשה משה" שזהו ענין הנצחיות. 

והנה הרמב"ם מדגיש שהמלוכה הוא ל"זרע דוד ושלמה", כי הבחירה היתה גם בשלמה, שדוקא על ידי שלמה יהי' המלוכה דבית דוד, שלכן היתה נבואה מפורשת בנוגע לשלמה, ודוקא  בשלמה הי' המלוכה על כל ישראל כדוד אביו משא"כ בשאר מלכי בית דוד. 

ועל פי זה יש לבאר שההפטורה היא מענין הפרשה, שכמו שהבחירה באופן שלמעלה משינוי הי' בדוד, והבחירה באה בפועל ע"י שלמה, עד"ז הוא בנוגע לאברהם, שהבחירה בו ובבניו באה דוקא ע"י ג' האבות כולל יצחק ויעקב. וזהו שבההפטרה לא נזכר סיום הענין ששלמה נעשה מלך בפועל, כי גם בפרשתנו לא נגמרה הבחירה בשלימות, כי הבחירה בשלימות הי' רק בזמן יעקב ש"אין קורין אבות אלא לשלושה".