המקום הראשון בארץ ישראל שבא לנחלת אברהם (וממילא לזרע אברהם) הי' חברון. ויש לומר שמעלת חברון הוא שהיא היתה מערי מקלט שהיא מערי הלוים, וישנו מעלה בבעלות הלוים על ערי הלוים, והוא שאם מכרו את אחוזתם יכולים לגאלו מיד (שאין צריכים לחכות שנתיים), ויכולים לגאלו אף לאחר היובל ("גאולת עולם תהי' ללוים").

ואף שנאמר בתורה שלא יהי' נחלה ללוים. יש לומר שהפירוש בזה הוא שכללות העיר ניתנה מבני ישראל לכללות שבט לוי (אך לא לבן לוי זה בפרט). וזהו המעלה שבחברון, שנוסף למעלה הנ"ל ניתנה גם ללויים בבעלות פרטית, כדמשמע מזה שאחד הטעמים שנקרא קרית ארבע הוא מפני ש"הי' עולה בקורנסין של ד', מתחילה ליהודה ואח"כ לכלב כו' ואח"כ ללוים". ויש לומר שכמו שניתנה לכלב בבעלות פרטית כך ניתנה ללוים באותו האופן דבעלות פרטית.

בפנימיות הענינים: "מכה נפש" גורם פירוד בין אדם לחבירו ובין אדם למקום. ולכן הכפרה היא ע"י ערי הלויים, דלוי הוא מלשון חיבור, וענינו חיבור להקב"ה על ידי שהובדלו לשרת, וגם חיבור לשאר בני ישראל, "וילוו עליך וישרתוך" שענינם "להורות דרכיו הטובים ומשפטיו הישרים לרבים".